אנו מתריעים: הקיצוץ בימי ההתארגנות למשרתי המילואים מסכן את החוסן הלאומי

בימים האחרונים פורסם המתווה המעודכן לשנת 2026, הכולל קיצוץ דרמטי בימי ההתארגנות למשרתי המילואים ושינוי מדיניות החופשות. מדובר במהלך חד־צדדי שמוביל לשחיקה עמוקה של לוחמי המילואים, דווקא בשעה שהם נושאים על גבם את עיקר הנטל הביטחוני של מדינת ישראל.

שבע ועוד שבע לא שווה עשר ועוד ארבע

הקיצוץ מתבטא בשני שינויים מרכזיים:
האחד – צמצום ימי ההתארגנות הנצברים במסגרת צו 8.
השני – שינוי מודל החופשות משבוע שירות–שבוע חופשה, למתכונת של 10 ימי שירות מול 4 ימי חופשה.

אנחנו אומרים בצורה ברורה: זה לא אותו דבר. שבע ועוד שבע לא שווה עשר ועוד ארבע.
דחיסת השירות וקיצור זמני ההתאוששות אינם “התייעלות” – הם מתכון לשחיקה, לאובדן חוסן ולפגיעה ישירה בכשירות המבצעית.

הנתונים מדברים בעד עצמם

על פי המתווה החדש לשנת 2026, חלה הרעה חדה בתנאי המשרתים:
לוחם שמשרת כ־50 ימי מילואים בשנה יקבל ארבעה ימי התארגנות בלבד – לעומת שבעה ימים בשנת 2025.
לוחמים המשרתים מעל 56 ימים יקבלו חמישה ימי התארגנות בלבד – לעומת תשעה ימים בשנה הקודמת.
מדובר בירידה של עשרות אחוזים בזכאות, דווקא בקרב אלו שנושאים בנטל הכבד ביותר.

ימי ההתארגנות אינם הטבה – הם צורך מבצעי

בניגוד למה שנדמה אולי למקבלי ההחלטות, ימי ההתארגנות אינם “בונוס”.
הם כלי חיוני לשמירה על כשירות המילואימניקים:

• חוסן נפשי – המעבר החד מהחזית לחיים האזרחיים מחייב זמן עיבוד והסתגלות. קיצוץ הזמן הזה פוגע בבריאות הנפשית של הלוחמים.

• חוסן תעסוקתי – חזרה מיידית לעבודה ללא זמן התאוששות יוצרת חיכוך עם מעסיקים ושחיקה מקצועית.

• חוסן משפחתי – בני ובנות הזוג נושאים בעומס כבד בזמן השירות. ימי ההתארגנות הם קריטיים להשבת האיזון הביתי ולמניעת קריסה של התא המשפחתי.

• סטודנטים ורווקים – עבורם, ימים אלו הם ההבדל בין התקדמות בלימודים ובחיים האישיים לבין קיפאון מתמשך.

אחריות לאומית – לא נטל שיש לדחוס

אנו סבורים כי האחריות של הדרג המדיני והפרלמנטרי היא להבטיח שמערך המילואים יישאר כשיר, מחויב ובר־קיימא – ולא שחוק עד הקצה.
מערך מילואים חזק אינו נמדד רק במספר ימי השירות, אלא ביכולת של המשרתים להמשיך את חייהם כאזרחים מתפקדים לצד היותם לוחמים.

הדרישה שלנו ברורה

אנו דורשים לבחון מחדש את טבלאות ימי ההתארגנות לשנת 2026, ולהשוות אותן לכל הפחות לתנאי שנת 2025.
שמירה על זכויות הלוחמים איננה עניין מגזרי – היא אינטרס ביטחוני לאומי.

מי שמחליש את המילואימניקים – מחליש את ביטחון המדינה.
ואת זה, אנחנו לא ניתן שיקרה.

למכתב המלא לחצו כאן