ביום רביעי, 7 באוקטובר 2026, שלוש שנים בדיוק אחרי הטבח, עצרנו לרגע את שגרת הכנס. בדוכן של תנועת אם תרצו בכנס השמרנות הלאומית בירושלים הדלקנו נרות זיכרון לחללים, לנרצחים ולחטופים.
הכנס נערך בבנייני האומה בין 6 ל־8 באוקטובר. ביום השני שלו חל יום השנה השלישי לטבח, ובתוכנית של אותו יום נכללו מושבים על משמעות 7 באוקטובר ועל המזרח התיכון שאחריו.
בדוכן של התנועה בכנס הוקמה פינת זיכרון
בסרטון ניתן לראות את הדוכן שלנו באולם הכנס. על הדלפק עומדת שורה של נרות נשמה, ומאחוריו שלט גדול שעליו כתוב "ריבונות".
אחד מאנשי התנועה עומד ליד הדלפק, מסביר בכמה משפטים פשוטים למה עוצרים דווקא כאן ודווקא היום, ומזמין את באי הכנס להצטרף.
אנחנו עוצרים כדי לזכור את האחים והאחיות שלנו
אלה הדברים שנאמרו בסרטון, במלואם:
"אנחנו עכשיו כולנו כאן בכנס השמרנות, בעצם גם בעזרת 'אם תרצו', אבל גם היום, השביעי לאוקטובר, שלוש שנים לאחר הטבח הנוראי. ואמנם החיים מתקדמים, אבל אנחנו כאן להדליק נרות זיכרון לכל אותם החללים שנפלו, כל אותם חיילים, לכל אותם האזרחים שנפלו, נרצחו, נחטפו בשבי.
ואנחנו כאן עוצרים כדי באמת להדליק נר של זיכרון, כי כל מה שקורה, צריך באמת לדעת לעצור ולהיזכר באחים שלנו ובאחיות שלנו, ובסבים ובסבתות שבאמת נפלו, ובאחים הקטנים ובאחיות הקטנות. וזהו, מזמין את כולכם לבוא ולהדליק נרות לזכר נופלי ה־7/10."
אחרי הדברים ניגשו משתתפים בכנס לדוכן, אחד אחרי השני, והדליקו נרות.
החיים ממשיכים והזיכרון נשאר במרכז
המשפט "ואמנם החיים מתקדמים, אבל אנחנו כאן" מסכם היטב את מה שרצינו לעשות. שלוש שנים אחרי, ישראל ממשיכה לחיות, לבנות ולהתווכח על עתידה, גם בכנסים גדולים כמו זה. אבל באמצע כל אלה צריך לעצור, להדליק נר ולזכור את מי שנרצח, את מי שנפל ואת מי שנחטף.
בחרנו לעשות את זה בתוך הכנס עצמו ולא בצד. מי שהגיע לדון ברעיון הלאומי, בריבונות ובמקומה של ישראל בעולם, פגש בדוכן שלנו גם את המחיר שהעם הזה שילם. אנחנו אומרים את זה בבירור: הזיכרון של 7 באוקטובר והמאבק על חברה ציונית חזקה קשורים זה בזה, והזיכרון הוא חלק מהסיבה שאנחנו נאבקים.
התייחסנו גם לכנס השמרנות הלאומית שמגיע לראשונה לירושלים, ועל הנושאים שעמדו על סדר היום שלו.
הדלקת נרות ב־7 באוקטובר היא דרך של התנועה לזכור
זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מדליקים נרות ביום הזה. בשנה הראשונה לטבח הקימו פעילי אם תרצו ברחבי הארץ עמדות הדלקת נרות לזכר נרצחי ונופלי 7 באוקטובר.
השנה, ביום השנה השלישי, פרסמנו גם כתבה על הטבח בפסטיבל נובה ועל התחושה שזה יכול היה להיות כל אחד מאיתנו. הנרות בכנס בירושלים הם עוד דרך לומר את אותו הדבר: אנחנו לא שוכחים.
אנחנו בתנועת אם תרצו נמשיך לזכור את החללים, את הנרצחים ואת החטופים, בכל מקום שבו אנחנו נמצאים. נזכור ולא נשכח.
