עד השבת האחרונה, ידענו שבג"ץ מנותק. ידענו שהם חיים במגדל שן אליטיסטי, שהערכים שלהם לא תמיד מתכתבים עם אלו של הלוחם בחזית או המשפחה המפונה מהצפון ומהדרום.
אבל מה שקרה בשבת הזו הוא לא סתם "ניתוק". זו הייתה הכרזת מלחמה. זו הייתה הנקודה שבה נשרפו הגשרים, הנקודה שממנה כבר אין דרך חזרה.
תגידו לי אתם, באיזו מדינה יהודית בית המשפט העליון הופך ל"חמ"ל מבצעי" בעיצומו של יום המנוחה? כתיבת החלטות בתוך השבת? פתיחת המוסד הרשמי ביותר של המדינה כדי לשרת אינטרס של הפגנה נגד המלחמה בשיא המערכה?
זו לא דחיפות משפטית – זו בגידה. בגידה בסטטוס קוו ובברית ההיסטורית שבין המדינה לבין המסורת שלה. כשבג"ץ מחלל שבת כדי לאפשר להפגין נגד חיילי צה"ל, הוא אומר לנו בצורה הכי ברורה: "השבת שלכם, הקדושה שלכם והמסורת שלכם – לא שווים בעינינו כקליפת השום לעומת דף המסרים של המחאה".
ואותו אדם שמינה את עצמו לנשיא המוסד הזה – בואו נשים את הדברים על השולחן: הוא אולי הנשיא של בית המשפט העליון של עצמו, אבל הוא ממש לא הנשיא של המוסד שאנו מצפים שינהג בכבוד אל מול קודשי ישראל.
מי שבוחר לדרוך ברגל גסה על כל מה שחשוב ליהודים במדינה הזו, מי שמאפשר למערכת שלו להוציא פסקי דין בזמן שכל עם ישראל מקדש על היין – הוא אולי נשיא של הפרוטוקולים, אבל הוא עומד בראש מערכת שאיבדה את המנדט המוסרי שלה.
אני פונה מכאן ישירות אליך, עמית יצחק. הגיע הזמן שתפשוט את גלימת השופט. אינך יכול לשבת ולשפוט את העם היושב בציון אחרי שבמו ידך חיללת וגרסת ברגל גסה את קדושת השבת.
במעשה הזה שלך הכרזת בקול צלול: אני לא חלק מהעם הזה. הכרזת שאינך חולק כבוד לאמונה היהודית שמתבססת על שמירת השבת. הראית לכולנו שאתה לא אחד מאיתנו.
ויותר מזה – במתן החלטה שמאפשרת להפגין נגד המלחמה בעיצומו של חילול שבת, הכרזת קבל עם ועדה: גם אתה נגד המלחמה הכל כך צודקת הזו.
כשאתה דוחף בכל הכוח כדי לתת במה לאלו שמחלישים את רוח העם, אתה מוכיח שהאג'נדה שלך חשובה לך יותר מהניצחון של כולנו.
והנה הכתם שאי אפשר יהיה למחוק – הכותל המערבי. הלב שלנו. חודש ימים שהכותל חנוק ויהודים לא יכולים להתפלל שם בחופשיות. כשאנחנו מבקשים לפתוח את הכותל ל-600 איש בחג, אומרים לנו "חוק" ו"הוראות פיקוד העורף". אבל כש-600 איש רוצים להפגין נגד המדינה בשבת? פתאום כל המערכת מתגייסת בשיא החג. בושה! אם אפשר להפגין בכיכר, אפשר להתפלל בכותל!
אנחנו אומרים בכל יום בתפילת שמונה עשרה: "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה". התפילה הזו מעולם לא הייתה רלוונטית יותר. כי השופטים שיש לנו היום הם לא השופטים שייחלנו להם. הם שופטים של אג'נדה, לא של צדק. הם שופטים של חול, לא של קודש.
תם עידן התמימות. השבת הזו בג"ץ הוכיח ללא צל של ספק שהוא לא איתנו יותר.
