בבוקר 7 באוקטובר 2023 שדרות הייתה תחת מתקפה. עשרות מחבלי חמאס חדרו לעיר, ותחנת המשטרה הייתה אחד היעדים המרכזיים שלהם. השוטרים ולוחמי מג״ב ניהלו שם קרב קשה במשך שעות, לוחמי ימ״מ חילצו תחת אש את מי שנצור בגג ובקומה העליונה, ובסוף נהרס המבנה הממולכד על המחבלים שהתבצרו בו. אנחנו בתנועת אם תרצו זוכרים: הם לא ויתרו על שדרות.
מה קרה בתחנה באותו בוקר
לפי תיעודים רשמיים ודיווחים מאומתים, התחנה אוישה בכוח מצומצם כשהמחבלים הגיעו. חוליות נוח׳בה פתחו בירי מאסיבי, חדרו דרך הכניסה הראשית וחסמו צירי גישה. שוטרים נלחמו מתוך המבנה ועל גגו, חלקם פצועים ובלי תחמושת מספקת, בזמן שהעיר כולה הייתה תחת אש.
זה לא היה קרב קצר. הלחימה בתחנה ובסביבתה נמשכה יותר מ־20 שעות. במשך שעות ארוכות היו שוטרים נצורים בתוך המבנה ועל הגג, והמחבלים ניסו להשלים השתלטות על מה שראו כסמל שלטוני בעיר.
הימ״מ חילץ תחת אש
לוחמי ימ״מ שהגיעו לזירה פעלו תחת אש כבדה. הם חילצו שוטרים שנתקעו בגרם המדרגות בניסיונות פריצה קודמים, ואחר כך עלו אל הגג ואל הקומה העליונה, בין השאר בסיוע סולם כבאית, כדי לחלץ את מי שהיה לכוד שם משעות הבוקר.
רק אחרי שהבינו שהמבנה ממולכד במטענים רבים, ושרוב השוטרים החיים כבר חולצו, התקבלה ההחלטה להרוס את התחנה. טנק, מסוק וכלים הנדסיים כבדים פעלו עד שהמבנה קרס. הקרב הסתיים כשהתחנה הייתה הריסות, והמחבלים שהתבצרו בה חוסלו.
עשרה שוטרים נפלו בקרב
עשרה שוטרים נפלו בקרב על התחנה. זו לא סטטיסטיקה. אלה אנשים שיצאו להגן על העיר כשהמערכת כולה הייתה בהלם, ונשארו על הגג ובמבנה גם כשהתחמושת אזלה והסיכוי לצאת בחיים נראה רחוק.
על חורבות התחנה הוקם בהמשך גן הזיכרון והגבורה, שמנציח את הנרצחים ואת כוחות הביטחון שנפלו בהגנה על שדרות. המקום שהמחבלים ניסו להפוך לסמל של כיבוש הפך לסמל של עמידה.
למה אנחנו חוזרים לסיפור הזה עכשיו
שלוש שנים אחרי הטבח אנחנו חוזרים לקרב הזה כי הזיכרון חייב להיות מדויק. לא רק כמה נרצחו, אלא גם איך עמדו מי שנלחמו. התייחסנו גם לשלוש שנים לטבח בנובה ולחובה לא לשכוח, ולהדלקת נרות זיכרון לחללי 7 באוקטובר בכנס השמרנות בירושלים.
יש הבדל חד בין מי שמנציח רוצחים לבין מי שמנציח מגינים. באותם ימים ממש ברכנו גם על כך שצה״ל הורס אנדרטאות שמפארות מחבלים ביהודה ושומרון. שם הורסים פיאור של טרור. כאן אנחנו מרימים את שמותיהם של מי שהגנו על הבית.
מה אנחנו אומרים
ראשית, לזכור את גבורתם של עשרת השוטרים שנפלו בקרב, ואת לוחמי מג״ב והימ״מ שלחמו לצדם.
שנית, להבין מה היה היעד של המחבלים: לא רק בניין, אלא שבירת הסמל השלטוני בעיר ישראלית. מי שניסה להשתלט על תחנת משטרה בשדרות רצה להראות שאין מדינה ואין חוק.
שלישית, לאפשר לזיכרון הזה להישאר חלק מהתודעה הציבורית, לא רק ביום השנה. קרב שדרות הוא הוכחה שגם כשהמערכת קורסת בבוקר אחד, יש מי שעומד בחזית ולא מוותר על הבית.
עם ישראל חי. אנחנו בתנועת אם תרצו נמשיך לספר את סיפורי הגבורה של 7 באוקטובר, כדי שאיש לא יוכל לטשטש מי תקף ומי הגן.
