ראש השנה: לשוב לעצמנו ולבנות שנה טובה יותר
מאת: ד"ר אלדד קולנשר
ראש השנה חל בראשון ובשני לחודש תשרי (בשפה הבבלית: התחלה) שפותח את השנה לפי הלוח העברי. המלה שנה היא מלשון לִשְנות וגם לְשַנות, והשילוב של שתי המשמעויות הוא ספירלה מעגלית שמתקדמת כלפי מעלה ומבטאת חתירה לקִדמה ולשיפור מתמיד. כשם שהראש מוביל את הגוף, כך ביכולתנו להחליט בראש השנה על שיפור כיוון בהתנהלות שלנו שישפיע לטובה על כל חודשי השנה. בראש השנה עלינו ליצור תמונה פנימית כללית למגמה שלנו בשנה החדשה, להבדיל מתוכנית מפורטת, ואז ראש השנה יוביל ויפעיל את השנה כולה.
בראש השנה אנו עומדים למשפט א-לוהים. פסק הדין שלנו נכתב – אך עדיין לא נחתם – ולכן טבעי שנפחד, בפרט אם חטאנו לבני אדם אחרים. אולם יש בחג גם שמחה: אנו יודעים כי בשל הברית בין עם ישראל לקב"ה – האומה תצא זכאית בדין. בני ישראל בטוחים מראש שעם ישראל יזכה בדין; אבל במישור הפרט, בין האדם למקום, אין כל ודאות באשר לפסק הדין. מאחר והחטאים שלנו נעשו מתוך קלות ראש ולא בכוונה למרוד בקב"ה, אנו מקווים שהוא יכיר בכך שאנו אוהבים אותו ויסלח לנו. האדם הפרטי מתפלל על נפשו ועל בני ביתו ובהקשר זה הוא שרוי בפחד וברעדה. עם זאת, עוגמת הנפש האישית שלו מתגמדת אם הוא חש כחלק מכלל ישראל, וככזה זכאותו ונצחיותו מובטחים.
ראש השנה חל ביום השישי לבריאת העולם ובו נברא האדם בצלם א-לוהים. משמעות הדבר שבניגוד לבעלי חיים, לאדם יש יכולת להבחין בין טוב לרע, לבחור בטוב ולממש את הכוח היוצר שניתן לו. ראש השנה הוא הזדמנות פז לעשות חשבון נפש: לבחון האם אנו מתקדמים בכיוון הנכון או נגררים עם הזרם, להחליט לשוב לעצמנו, להתקדם בדרך שהיא הנכונה בעיננו ולהשתדל להיות אמיתיים. חיוני לחוש חלק מעם ישראל ולהשתדל לפעול למענו כי "אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל" (הרמח"ל, מסילת ישרים). כל אחד מאתנו צריך לראות את טובת עם ישראל בראש סדר העדיפות שלו. כפי שנאמר בהגדת הפסח: "וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר", והעיקר הוא אחדות עם ישראל.
המצווה היחידה של החג היא להאזין לקול השופר, הוא קול הנשמה, שנועד להעיר נרדמים כדי להחליט להשתפר ולהיות ראויים לכך שהשם יסלח לנו. קול השופר, מלשון להשתפר, ממליך מחדש את הקב"ה על כל הארץ. החג מוגדר כ"זִיכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא, כ"ג, כ"ד) ונועד לזכור ולהזכיר את זכות האבות שלנו, ובפרט את זכותו של אברהם אבינו – המאמין הראשון, ואת האירועים מכריעים בהיסטוריה שלנו בהם נשמע קול השופר ובפרט מתן תורה. קול השופר פותח שערי שמיים, אבל כדי שתפילותינו ייענו על האדם לפתוח את שערי הלב: לעשות חשבון נפש עם הנטייה לבינוניות ולשוב לנקודת האמת שלו שהיא עצמיותו. על פי השקפת העולם היהודית לכל אדם ייחודיות משלו. ראש השנה הוא אפוא הזדמנות מצוינת לאדם לבחון את מהלך חייו, לעמוד על הפער שבין מצבו הנוכחי לבין המצב הרצוי, לזהות את ייעודו ולהתחיל לפעול להגשמתו. הדבר מחייב מאמץ, אומץ ולעיתים ויתור על הרגלים. אולם האווירה המיוחדת של ראש השנה וקִרבתו המיוחדת של הקב"ה אלינו מקלים על קבלת ההחלטה לעשות זאת.
מנהגי ראש השנה ובראשם תשובה ותפילה (המסר השלישי – צדקה – בא לידי ביטוי בתרומות לנזקקים במהלך הימים הנוראים ובפרט בעניין הכפרות סמוך לכניסת יום הכיפורים ) – משקפים את המסרים של החג. התשובה – מלשון שיבה (לעצמנו) – מתחילה כבר בחודש אלול, חודש התשובה והסליחות שלפני תשרי. היא באה לידי ביטוי ביום השני של החג במנהג התשליך, לפיו אנו הולכים למקווה מים ומתפללים שהקב"ה ישליך למים את כל החטאים שלנו. אנו אוכלים מאכלים סמליים ומברכים שהשם יסלח לנו, יגן עלינו מפני שונאי ישראל ויחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, ואנו מברכים בברכת "לשנה טובה תכתבו ותחתמו". בראש השנה השם מצפה לתפילותינו על עצמנו, על עמנו ועל ארצנו, ולכן התפילה ארוכה מהרגיל. היא כוללת בין השאר בקשת רחמים ותקיעות בשופר שעלינו להאזין להן בקשב רב, להתעורר ולצאת לדרך חדשה.
