ה"מלומד" פרופ' אלון הראל מהאוניברסיטה העברית מכה שנית.
כמה דברים לי אליך, פרופ' הראל –
קודם כל, כשמרצה כותב פוסט נגד סטודנטית, מתייג אותה ושולח לה הודעות פרטיות ב2 בלילה – נחש מה? זה לא לגיטימי. סטודנטית אחרת הייתה עושה מזה סיפור רציני הרבה יותר, גוררת אותך לועדות משמעת והרבה יותר מזה. אני פשוט לא מתרגשת ולא מפחדת.
אבל עכשיו? די. חלאס. אתה עובר את הגבול. הפוסט הראשון מילא, הפוסט השני מילא, 2 בלילה – מילא, אבל עכשיו זו כבר תופעה. אפשר בכיף להסתכל על כל העניין הזה בבדיחות הדעת, והאמת שזה היה האינסטינקט הראשוני שלי, אבל זה חטא לכל מה שאני מאמינה בו. כי אני עכשיו, ומי אח"כ? את מי תחליט לתלות בכיכר העיר כשאני אעזוב את האוניברסיטה? אולי איזה סטודנט אחר שהעז לבקר את הפוליטיזציה באקדמיה בפומבי? אתה באמת לא מבין את החומרה של מה שאתה עושה?
"רדיפה פוליטית" זו הגדרה עדינה לאופן שבו אתה פועל, דרך "יפה" וחוקית לנסות לסתום לנו את הפה.
כפרופסור למשפטים, אתה יודע היטב איפה עובר הגבול הדק – ובאמת, לזכותך ייאמר שלא פעלת לביטול הרצאות שלנו (גם לא טענתי כך מעולם, אגב) – אבל אתה יוצר מציאות שבה סטודנטים מפחדים להביע דעה שונה ממה שמקובל באקדמיה, מפחדים להביע הזדהות עם "אם תרצו" – או בכלל לא עם דעות לאומיות כי הם מפחדים שמרצים יתנכלו להם, כי הם מפחדים על עתידם האקדמי.
בגלל מרצים כמוך, שממהרים להפעיל את בריונותם האקדמית סטודנטים מפחדים לדבר. כן- מפחדים לדבר.
זה נשמע לך הגיוני? זהו הפלורליזם שפיללת שיהיה באקדמיה? אתה אמור לשמוח שיש גוף חיצוני כמו "אם תרצו" שיודע להעביר ביקורת אובייקטיבית על האקדמיה (כמו למשל המחלקה לפו"מ בבן גוריון, שרק בזכותנו נחשפה בפומבי ההטייה האנטי ציונית החמורה שהייתה שם – עניין שגובה אחר כך גם ע"י המל"ג וגם ע"י מועצה אקדמית בינלאומית ניטרלית).
אני לא פועלת עכשיו בשביל עצמי. אני פועלת עכשיו בשביל כל מי שיבוא אחריי.
לא יעלה על הדעת שאיש חינוך במדינת ישראל, מישהו שמעצב את דעתם של מאות סטודנטים בשנה, ינהג בכזו גסות רוח ובכזה חוסר אחריות.
אני, פרופסור אלון הראל – לא אשתוק יותר.
