הגענו לכנסת כדי להגיד בקול ברור את מה שכל לוחם בשטח מבין: התפקיד של צה"ל הוא לא "להכיל", לא "לנהל" ובטח לא להתנצל – התפקיד של הצבא הוא לנצח. נקודה.
אנחנו ב"אם תרצו" עוקבים בדאגה אחרי מה שמנסים להכניס למערכת החינוך הצבאית תחת הכותרת "רוח צה"ל". כשמסתכלים על המבנה שמציגים לקצינים ולחיילים שלנו, מגלים אמת מטרידה: הגנת המדינה היא אמנם ערך יסוד, אבל ערך הניצחון נדחק הצידה. הוא הפך לעוד סעיף ברשימה, "ערך בין שווים" שמתחרה עם שיקולים משפטיים ודיפלומטיים.
אנחנו לא מוכנים לקבל את זה. הגענו לדרוש שערך הניצחון יפסיק להיות "עוד ערך" ויהפוך לערך העליון והמוביל.
הלוחמים רוצים הכרעה, הפיקוד בולם
אנחנו רואים את הפער הזה יום-יום בשטח. יש חלקים בצה"ל שהבינו את המשימה, אבל יש דרגים – במיוחד בפיקוד המרכז ובעוטף יהודה ושומרון – שבהם המדיניות פשוט מנותקת מהמציאות.
לא ייתכן שלוחמים שלנו ייתקלו במחבלים חמושים ב-RPG ובקלאצ'ניקובים, יחסלו אותם ויסירו את האיום, ובמקום לקבל טפיחה על השכם הם יקבלו נזיפה. שמענו במו אוזנינו דיווחים על קצינים שאומרים ללוחמים: "אוקיי, חיסלתם עשרה מחבלים בפעילות, זה כבר יותר מדי".
ממתי להרוג מחבלים שמנסים לרצוח יהודים זה "יותר מדי"? ככה לא בונים הרתעה. ככה מסרסים את רוח הלחימה.
הניצחון הוא המדד היחיד
המסר שלנו לרמטכ"ל ולדרג המדיני הוא פשוט: צבא במדינה דמוקרטית נמדד בדבר אחד בלבד – בניצחון.
זה אולי נחמד מאוד בטרקלינים של האג שעמדנו בכל הקריטריונים המשפטיים המחמירים ביותר בעולם, אבל אם בסוף היום הצבא לא מנצח – כל המאמץ, כל הדם של בנינו וכל הכסף של אזרחי ישראל יורדים לטמיון.
אנחנו ב"אם תרצו" נמשיך להיאבק עד שערך הניצחון יהיה ברור לכל חייל, מהרמטכ"ל ועד אחרון הטוראים. הגיע הזמן להפסיק להתנצל ולהתחיל לנצח!
