בפסק דין שניתן בימים האחרונים, הוציא בג״ץ צו ביניים המונע ממבקר המדינה להמשיך בבדיקות מרכזיות הנוגעות להתנהלות הדרג המדיני והביטחוני ערב מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס. מדובר בבדיקות מערכתיות־מנהליות, לא בחקירה פלילית – אך גם את זה בחר בג״ץ לחסום.
לא אחריות – חסינות
במקום לאפשר בדיקה עניינית של הכשלים שהובילו לאסון שבו נרצחו מאות אזרחים וחיילים, שופטי בג״ץ העדיפו להעניק חסינות בפועל למוקדי כוח במערכת. בעיני רבים, מדובר בחציית קו אדום: שימוש בצווי ביניים כדי למנוע ביקורת על עצם הכישלון.
גורמים ציבוריים מזהירים כי מדובר בדפוס מסוכן:
צו ביניים לא כהגנה על זכויות – אלא ככלי פוליטי לעיקור ביקורת.
מי מפחד מבדיקת אמת?
מבקר המדינה אינו קובע אשמים פליליים ואינו מחליף ועדת חקירה. תפקידו לבחון תהליכים, לנתח כשלים ולהתריע. עצירת הבדיקה מעוררת שאלה פשוטה וקשה: אם אין מה להסתיר – מדוע לעצור את הביקורת?
נתק מוחלט מהציבור
בעוד משפחות שכולות דורשות תשובות, ובזמן שהחברה הישראלית מנסה להבין איך קרה המחדל החמור בתולדותיה – בג״ץ בוחר לנתק את עצמו מהזעם, מהכאב ומהצורך הבסיסי באחריות.
בארגון אם תרצו אומרים כי מדובר בעוד הוכחה לכך שמערכת המשפט פועלת מעל הציבור ולא מטעמו:
“זו לא שמירה על הדמוקרטיה – זו חוצפה שיפוטית.”
לקראת משאל עם ציבורי
לטענת הארגון, ההחלטה הזו רק מחזקת את הדרישה לרפורמה עמוקה במערכת המשפט. “עם ישראל לא יסכים להיות מנוהל בידי מערכת שחוסמת בירור אמת ומגינה על עצמה”, אומרים בארגון, ומוסיפים כי מערכת המשפט חייבת לחזור לייעודה: עשיית צדק – לא ניהול המדינה.
