ההשתלטות הלא חוקית של הפלסטינים שמעולם לא שמעתם עליה

מאת: קריס ריאה

חלק א-הפלסטינים והאירופאים
במשך עשרות שנים, הקונצנזוס הציבורי היה שההתיישבות היהודית היא המכשול העיקרי לשלום בין ישראלים לפלסטינים. זוהי קביעה המהדהדת מדי יום על ידי חברי התקשורת, קבוצות אקטיביסטיות, האקדמיה, האו"ם, ארגוני חוץ פרלמנטרים, ואינספור מנהיגים ופקידים ממשלתיים ברחבי העולם. כביכול ההנחה היא שנוכחות ישראלית ביהודה ושומרון מהווה כיבוש לא חוקי ובלתי אנושי, ועד שהשפעה זרה בלתי רצויה זו תועקר ותוחלף במדינה פלסטינית, לא יהיה פתרון לסכסוך.

אבל מעבר לאמונות הפופולריות העכשוויות ולנרטיבים של מתווכים כוחניים, קיים סיפור סבוך ומרושע הרבה יותר, על פשיטת רגל מוסרית, צביעות מדהימה, בירוקרטיה משפטית וניצול לרעה של החוק הבינלאומי שחושף ריקבון של מניעים אידיאולוגיים ושחקנים חסרי תום לב בליבת השותפות האירופית-ישראלית. זהו מימד הלקוח מסיפורה של מערכת היחסים הדוקרנית של מערב אירופה עם ישראל, שבה מאמצים מניפולטיביים תובעים להרוס את הרצון של המדינה היהודית לגבולות ביטחוניים ובעלי הגנה, ולערער את שלטון החוק וברית על בסיס "ערכים דמוקרטיים משותפים". זה מתחיל במסמך מעט ידוע משנת 2009 בשם תוכנית פיאד ומסתיים בבנייה בלתי חוקית של למעלה מ-90,000 מבנים פלסטינים בלתי חוקיים והשתלטות בלתי חוקית על מאות אלפי דונמים של קרקעות בשליטה ישראלית בלתי מעורערת ומוכרת ברחבי העולם.

הסכם אוסלו הוא חלק מהותי מהסיפור הזה. הסכם אוסלו הוא הסכם השלום הראשון והיחיד שהושג בין הישראלים לפלסטינים בשנת 1993 על ידי ראש ממשלת ישראל יצחק רבין והטרוריסט שהתגלגל למדינאי פלסטיני יאסר ערפאת, בתיווך ארצות הברית תחת הנשיא ביל קלינטון, והאיחוד האירופי. מרכיב קריטי באמנה הוא אוסלו II, המכונה גם הסכם טאבה או הסכם הביניים משנת 1995, שהפריד את הגדה המערבית לשלושה תחומי שיפוט והתווה אחריות וחובות ספציפיים לכל מנהל תחום שיפוט.
שטח A יהיה בשליטה בלעדית הן לעניינים אזרחיים והן לעניינים ביטחוניים, על ידי הרשות הפלסטינית, שטח B ינוהל עבור כל העניינים האזרחיים על ידי הרשות הפלסטינית בעוד שממשלת ישראל תשמור על סמכות שיפוט ביטחונית פריפריאלית, ושטח C יהיה אך ורק מנוהל על ידי ישראל. במילים אחרות, סמכות השיפוט המלאה של ישראל על שטח C, הכוללת באופן חוקי היתרי בנייה, ייעוד בנייה, אכיפת חוק ותכנון, מוכרת על ידי ההנהגה הפלסטינית והעולם כולו כבר כמעט שלושה עשורים. כפי שנקבע בהסכם, רק כאשר יתקיים משא ומתן ישיר, ייקבע גורלה הקבוע של פעילות התיישבותית כלשהי. ניתן להחליף את הסכמי אוסלו, בהסכם עתידי, עד אז, זה בלתי הפיך. זה החוק עד שחוק חדש יחליף אותו.
בניגוד להחלטות העצרת הכללית של האו"ם, שאינן מחייבות, הסכמי אוסלו, על כל המסמכים החתומים, מחייבים מבחינה משפטית ומוכרים על פי המשפט הבינלאומי. אולם ב-23 באוגוסט 2009, 14 שנים לאחר החתימה על אוסלו, פרסם סלים פיאד, אז ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, תוכנית שכותרתה "פלסטין: סיום הכיבוש, הקמת המדינה", שבו הייתה מסגרת אוסלו באופן רשמי. משא ומתן מול ישראל ישיר נדחה, התוכנית קראה במפורש ליצירה אוניברסלית של מדינה פלסטינית דה-פקטו, במיוחד בשטח C. התוכנית הידועה כיום כתוכנית פיאד, הייתה מזימה לגזול באופן בלתי חוקי את הקרקע על ידי בנייה אסטרטגית ברחבי שטחי C, יצירת חזקה בלתי הפיכה והקמת דריסת רגל חוץ-משפטית באזור מחוץ לתחום, בסופו של דבר לעצב מחדש את המציאות הדמוגרפית באמצעות עובדות בשטח.

פיאד הכיר בכך שאלימות ורצח לא יעזרו להקמת מדינה פלסטינית. הגל האכזרי של פיגועי הטרור הפלסטינים בשנת 2000 שגבה את חייהם של למעלה מ-1000 ישראלים במה שנודע כאינתיפאדה השנייה השפיע על דעת הקהל הישראלית. הטיעונים המסורתיים של מחנה השלום הישראלי לפיהם ישראל תתוגמל בסופו של דבר על סחר באדמות תמורת שלום איבדו את אחיזתה בעמדות הרווחות עד כה בישראל. פיאד ראה שהטרור לא הצליח לשבור את הרוח הישראלית, ונדרשת תוכנית חדשה. התוכנית החדשה הייתה לבנות. למרות שהתוכנית מאמץ מסוכן, הפלסטינים המשיכו איתה בכל מקרה, למרות חשש תקף שהרשויות הישראליות יהרסו מיד את כל המבנים שהוקמו באופן בלתי חוקי. איש לא יכול היה לדמיין שההנהגה הישראלית תהיה כל כך חסרת אחריות ותתעלם מהבנייה הראשונית. כאשר האירופים ראו שהבניה הפלסטינית "חומקת" מעיני הישראלים הם הפכו למעורבים בצורה מסיבית, והשקיעו מאז עשרות עד מאות מיליוני אירו בתוכנית מדי שנה, ועודדו את הפלסטינים לבנות כאילו אין אוסלו, מה שמבטיח חוקי סיוע במקרה שישראל אוכפת את החוק.
האיחוד האירופי הקים משרדי ייעוץ לייצוג קבוע ברמאללה, שם הנחה את הרשות הפלסטינית כיצד להפוך את תוכנית פיאד למציאות. יחד, האיחוד האירופי והרשות הפלסטינית רקחו תוכניות אב לפיתוח תשתיות, כבישים, בתי ספר וחקלאות – חלקי פאזל שעם השלמתם יתורגמו לתוכניות פריפריאליות ובסופו של דבר לתוכניות לאומיות, שבהן אשכולות של התיישבות ערבית מחוברים ליצירת רצף טריטוריאלי. האיחוד האירופי אימן פלסטינים בשימוש בטכנולוגיה מתקדמת ושיפר את מכשירי הבירוקרטיה שלהם, למשימות חיוניות ביותר כדי להתגבר על האופי השבטי של החברות הערביות, המקפידות בדרך כלל על אורח חיים שמרני ודתי, המכוון סביב חמולה, כלומר כמה משפחות מורחבות שגרות בכפר קטן. בסביבת דמויות מהחמולה, מתעוררים מחלוקות תכופות, מה שמקשה על שיתוף פעולה בין קהילות וחיבור פיזי בין כפרים. מלבד השחיתות ברשות הפלסטינית, המודל הסוציולוגי הזה שדבקו בו באופן מסורתי על ידי הפלסטינים הוא אחד הגורמים העיקריים לכך שהם לא הצליחו ליצור מדינה מודרנית, למרות שקיבלו יותר סיוע הומניטרי מכל קבוצה אחרת בהיסטוריה.

ד"ר ישי ספיבק הוא חוקר ב"עד כאן", ארגון ישראלי ללא מטרות רווח המוקדש למחקר מעמיק של ארגונים ומגמות הפוגעות בריבונות ובזהות הציונית של ישראל. "זה לא היה רק על האירופים שזרקו כסף על הפלסטינים או לימדו אותם לבנות מבנים בודדים", הוא מסביר, "זה היה ללמד אותם איך לחשוב על המשפחות האחרות כדי שיוכלו לשתף פעולה ולחלוק אדמה, לפיאד היה את החזון, האיחוד האירופי הוביל אותו בידו ונתן לחזון נשמה". ובכל זאת, הסיוע הפיננסי של האיחוד האירופי הוא חיוני לחלוטין. לאחר הקצאת הכסף, הוא מועבר לקרן הפיתוח והנחיתה העירונית (MDLF), זרוע מבצעת של משרד השלטון המקומי הפלסטיני. חוזה נערך בין אותה עירייה מקומית לבין UN-Habitat, שלוחה של האו"ם האחראית על בניית ערים במדינות מתפתחות. לבסוף, UN-Habitat מתקשר ישירות עם קבלנים ועובדי שטח. חוזים אלו מכירים בכך שפרוייקט הבנייה שהם מבצעים אינם חוקיים, וכי ממשלת ישראל עומדת בזכויותיה להרוס כל בנייה המבוצעת ללא היתרים שניתנו על ידי הנציבות העליונה לתכנון ולבנייה של המנהל האזרחי. למעשה, עלויות משפטיות להליך ההגנה והערעור בבתי המשפט בישראל מובנים ישר בתוך החוזים, ותקציבים מופרשים לכיסוי אחזקה משפטית מול ישראל. אולם בשום שלב בתהליך לא מבקשים רשות ממדינת ישראל. נציגי האיחוד האירופי מעודדים פלסטינים באופן פעיל לבנות, יוצרים את התוכניות לפרויקט הפיתוח והבנייה, מממנים את עבודות התשתית המאפשרות את הבנייה, ושולחים מתכננים ומומחים אחרים לסייע לפלסטינים בשטח. זו לא איזו קונספירציה סודית, אלא דבר גלוי לחלוטין. בשנת 2015, נציג האיחוד האירופי, ג'ון גט-רוטר, דחה את הסכמי אוסלו המחייבים מבחינה משפטית, והכריז: "אזור C נותר חלק בלתי נפרד מהשטח הפלסטיני הכבוש ולא נתפשר על משאבי טבע ואדמה חיוניים למען מדינה פלסטינית בת קיימא". באותה שנה הוציא האיחוד האירופי 3.5 מיליון יורו על פיתוח פלסטיני בלתי חוקי. התוכניות המרחביות שלה לבנייה בשטח C זמינות לציבור באתר האינטרנט של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים וחושפות היכן בדיוק האיחוד האירופי מממן פרויקטים לא חוקיים של תשתיות, או פשוט סעו ברחבי שטח C ותחשפו לעשרות מחנות בלתי חוקיים פלסטינים עם דגל או לוגו של האיחוד האירופי המוצגים על המבנים שלהם.

רגבים, עמותה ישראלית ותנועה ציבורית המוקדשת להגנה על אדמותיה ומשאביה הלאומיים של ישראל, ממפה בנייה בלתי חוקית ותפיסת אדמות פלסטינית כבר למעלה מעשור תוך שימוש בחומר ארכיוני, שטרי קרקע, מסמכים רשמיים, תצלומים היסטוריים עדכניים, צילום אווירי ומזל"טים ומפות GIS. הממצאים שלהם כולם הפכו לזמינים באתר האינטרנט שלהם וחשפו את הרחבת פרוייקט הבנייה שהולכת ומחמירה מדי שנה. נעמי קאהן, מנהלת החטיבה הבינלאומית של רגבים, מסבירה כי עובדים חקלאיים שנטעו מאות אלפי עצים שלא כדין, יצרו כבישים חקלאיים על פני עשרות קילומטרים מדי שנה, חפרו בארות, בורות מים ומערכות אספקת מים והשקיה, תוך ניצול חוק חוק הקרקעות העות'מאני הלא יעיל והאנטישמי. "אכיפה סלקטיבית של חוקים מיושנים להחריד אפשרה – ועודנה מאפשרת – לרשות הפלסטינית לנצל את המערכת הישראלית, לספח שטחים נרחבים ביהודה ושומרון, לשרטט מחדש את המפה ולהוביל את האזור כולו לעבר עימות אלים", טוענים רגבים באתר האינטרנט שלהם.
מדי שנה, האיחוד האירופי מעביר מיליוני דולרים לרשות הפלסטינית, המיועדים לפיתוח תוכנית פיאד. הרשות סללה למעלה מ-2000 קילומטרים של כבישים חדשים, הציבה אלפי עמודי חשמל והשתלטה תוך הקמת פרויקטים חקלאיים על מאות אלפי דונמים של אדמות מדינת ישראל שלא נחרשו במשך עשרות שנים, ואשר הפלסטינים מעבדים כעת תוך גידול פירות וירקות. כ-3,500 מבנים בלתי חוקיים מוקמים מדי שנה בשטח C, עם ממוצע של שבעה מבנים בלתי חוקיים חדשים ביום, ועוד מבנים רבים נבנים ללא היתר מדי שנה. בשנת 2009 נבנו 29,784 מבנים. עד 2020, היו קרוב ל-70,000 מבנים. כיום, הרשות בנתה למעלה מ-90,000 מבנים בלתי חוקיים ותפסה באגרסיביות מעל 93,000 דונם של קרקע. המנהל האזרחי מפרק רק 200 עד 250 מבנים אלו מדי שנה, ובדרך כלל בוחר ביעדי אכיפה חסרי משמעות, כמו מכלאות לבעלי חיים או מוסכים שאינם נושאים סימני חסות מכוונים.

במהלך העשור האחרון לערך, הרשות בנתה גם למעלה מ-100 בתי ספר לא חוקיים בשטח C.
בשנת 2021 נבנה בית ספר לא חוקי אחד ממש בן לילה בבקעת הירדן. אתר רגבים מספק נתונים ותצלומי אוויר המדגימים כיצד עשרות עובדים הגיעו למקום בשעות הערב ועבדו במשך הלילה, ואף הציבו שלט בכניסה המודיע כי בית הספר מנוהל על ידי "משרד החינוך" בשטח "מדינת פלסטין". בבוקר, ילדים ישבו ליד שולחנותיהם. מיקומו של בית הספר נבחר בקפידה המקשר בין מאחזים בדואים הפזורים באזור. כל בתי הספר, ללא יוצא מן הכלל, הוקמו בין כמה מאות מטרים לשלושה קילומטרים מבתי ספר קיימים. לפיכך, הם לא בנויים לפצות על בעיות של מרחקים ארוכים, אלא נועדו להרתיע, בדיוק כמו הלוגואים של האיחוד האירופי, מכיוון שהרשות הפלסטינית יודעת שישראל לא צפויה להרוס בית ספר, מחשש לכאב הראש שהיא תיצור לעצמה ברחבי העולם. כמו גם את התגובה של הצבא ושל בית המשפט העליון. בית ספר לא חוקי אחד שנבנה ב-2021 בגוש עציון אף נבנה בכספים ממדינת הלאום ה"נייטרלית" כביכול שוויץ, שאינה חברה באיחוד האירופי. בית הספר עומד עד היום.

הרשות הפלסטינית גם מנצלת באופן שגרתי את חגי ישראל כדי ליישם בנייה בקנה מידה גדול במהירות הבזק, כולל אתרים בשטח C שכבר ניתנים לצווי הפסקת עבודה שהונפקו על ידי בית המשפט. הרשות מודעת היטב לכך שבימים הנוראים פקחי השטח אינם עובדים, ולא מתבצעת פעילות פיקוח, פיקוח או אכיפה. מסמכי רגבים מציינים כי "הדפוס הזה חוזר על עצמו בכל חג, והרשויות הישראליות לא ממשיכות לעשות דבר כדי למנוע זאת". רגבים המליצה לישראל לשכור פקחים דרוזים שיבצעו את עבודת השטח הדרושה בימי המנוחה היהודיים, אך ללא הועיל. ובכל זאת, החטיבה המשפטית של רגבים הצליחה במעקב צמוד אחר פעילות האכיפה ועתירה לבית המשפט העליון בישראל בבקשה לצווי מניעה או צווי הפסקת עבודה. הם גם תבעו את האו"ם על חדירה לריבונות ישראל בירושלים, אילצו את האיחוד האירופי לעצור את הבנייה הבלתי חוקית באזור מעלה אדומים ביהודה ושומרון, וסייעו בשכתוב של חוק התכנון והבנייה של ישראל. למרבה הצער, האיחוד האירופי הפך לחמקן יותר, והרחיק את המימון שלו מבנייה להתמקדות במשפט כדי להילחם באכיפת חוקי הקרקעות שלו ובסיפוח החקלאי שלו, המשיגים רווחים טריטוריאליים גדולים בהרבה, עם פחות השקעה כספית.

תא"ל אמיר אביבי, שהקים את ארגון "הביטחוניסטים", חבש כובעים רבים בצבא הישראלי, ביניהם מבקר ראשי מערכת הביטחון, עוזר אישי לרמטכ"ל, מהנדס קרבי ומג"ד במבצע חומת מגן ב-2002. הוא מבהיר שלפלסטינים יש די והותר מקום לבנות בשטחים A ו-B אבל יש להם מטרה אסטרטגית לחנוק את ההתיישבות היהודית. אם הפלסטינים יצליחו ליצור חיים בלתי אפשריים ליהודים, בסופו של יום, יהודים לא יוכלו לחיות שם", הוא טוען. "זה אסון מעבר לכל דמיון. כל מי שמתגורר ביהודה ושומרון יצטרכו בסופו של דבר לעזוב כי הם יהיו מוקפים באנשים שיורים עליהם בכבישים מכל עבר". הניתוח של אביבי מתבסס על פרויקט המיפוי המאסיבי של רגבים, שמוכיח כי 63% משטחי A ו-B ריקים, זמינים ומתאימים לבניה ללא אישור תכנון נדרש מישראל.
המקרה של חאן אל אחמר מדגים עד כמה רחוק הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי יילכו בחתירתם לעשות דה-לגיטימציה לישראל ולצבור אהדה בינלאומית. עד שנות ה-70, ערבים בדואים רבים נטשו את מסורות הנוודים ורעיית הצאן שלהם, תוך ניצול הפרנסה שמדינת ישראל החדשה הקימה להם. במהלך תקופה זו, לאחר שהתרחשה נקמת דם בתוך שלוחה של שבט גדול יותר הג'האלין, כמה משפחות נאלצו לצאת ונדדו מדרום הארץ למעלה אדומים, עיר ישראלית בין ירושלים לים המלח. הם הקימו מקבץ אוהלים, תוך התעלמות ממקומו המסוכן של ההתיישבות שלהם בשל קרבתו לכביש מהיר ראשי, והחלו להתחבר באופן בלתי חוקי לקווי המים והחשמל של מעלה אדומים. ביודעם היטב שנוכחותם אינה חוקית, רבים מהבדאוים שיתפו פעולה עם ההחלטה של ישראל להתפנות. חלקם התמקמו מחדש, בעוד אחרים חתמו על הסכמי רילוקיישן והתכוננו לעזוב. אבל במקום לאפשר את הסדרת תיק אכיפת הייעוד השגרתי הזה כמו כל סכסוך נדל"ן אחר שבו מעורבים פולשים בלתי חוקיים, החליטו הפלסטינים ותומכיהם האירופים לפעול כנציגי הג'האלין ולהפוך זאת למחזה בינלאומי של דרמה מרהיבה.

ראשית, הם המציאו שם למאהל הלא חוקי הזה כדי לגרום לו להיראות היסטורי: "חאן אל אחמר". משם, מעמידים פנים שהם חמלה ומחויבות כלפי שבט הג'האלין, לאחר מכן התלוננו בתקשורת על כך שהם מאוימים מכיוון שהם ערבים חסרי כל וישראל כופה עליהם לעזוב ובנוסף גם בטיהור אתני. הם ליוו את הנרטיב הממוצא שלהם בתמונות של ילדים בדואים יחפים, והחלו להזרים כסף ליישוב, ואפילו בנו לילדים "המנושלים" הללו בית ספר. בסופו של דבר, הבדואים היו משוכנעים שעליהם להישאר במקום, בעוד הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי פתחו בארבע עתירות נפרדות לבית המשפט העליון הישראלי, גוף אקטיביסטי המורכב משופטים שנבחרו בעצמם ולרוב הם ליברליים, שיצרו מערכת על-דמוקרטית שבה שחקנים ללא מעמד משפטי מוזמנים להגיש עתירות ללא הגבלה נגד המדינה. בית המשפט העליון של ישראל ידוע לשמצה כי הוא סובלני כלפי הפלסטינים, אפילו על חשבון הבטיחות והביטחון של אזרחי ישראל. עם זאת, אפילו מערכת המשפט של ישראל קבעה, בכל אחת משש עתירות חאן אל אחמר, כי על הפולשים להתפנות. בתי המשפט בצרפת כינו את פסקי הדין "הפרה של החוק הבינלאומי", טענה מצחיקה בהתחשב בהיסטוריה המטופשת של צרפת עצמה בשל העברה כפויה של אוכלוסיית הרומאים למדינות מזרח אירופה, הממוקמות במרחק של כארבעה מיילים משם על אדמת מדינה ישראלית. יוזמה זו תספק לכל אשה של משקי הבית הפוליגמיים של שבט ג'האלין כמעט 140,000 דולר, וכן לכל אחת מגרש קרקע המיועדת לבנייה למגורים ביישוב חדש בשם "ג'הלין מערב", מצויד במים וחשמל, תברואה נאותה, חינוך ושירותי רווחה. אילו הבדאוים היו מקבלים אותה, הם היו חיים היום בבתים מתפקדים כחלק מקהילה שתוכננה במיוחד עבורם. במקום זאת, הם נשמרו בלימבו ושימשו בובות בקרב אידיאולוגי סוטה ומושחת נגד מדינת היהודים. הנציגים כביכול הטוענים כי טובת הערבים עומדת בראשם סירבו לעזרתה של ישראל, פעם אחר פעם, כאשר הרשות הכריזה בפומבי כי תילחם ביוזמה "בכל האמצעים הקיימים". במשך 10 שנים הושעו צווי הפינוי, ההעברה, וההריסה של בתי הבדואים וג'האלין מערב נותר בלתי מיושב. לאחרונה החלו פולשים לזחול ולהקים בתים על החלקות שעמדו ריקות, מצוקה אירונית למדי בהתחשב בכך שבשלב מסוים, מקהלת השמאל בראשות הרשות והאיחוד האירופי טענה כי לא ניתן יהיה להעביר את הג'האלין לאתר הזה מכיוון שהוא "לא מתאים להתיישבות אנושית". ככל הנראה, האנשים שממשיכים לעבור לגור ולבנות שם באופן בלתי חוקי לא קיבלו את התזכיר.
חאן אל אחמר מייצג דפוס של טקטיקות שיטתיות, אסטרטגיות אפקטיביות שהרשות נוקטת בקביעות בעת שלילת זכויות קרקע ממדינת ישראל. ראשית, הם מזהים נקודה אסטרטגית הממוקמת הרחק ממרכז אוכלוסייה קיים. שנית, הם תופסים את שטחי האדמה ללא האישורים הדרושים, ממציאים שם לכפר ה"היסטורי" הזה, שבמציאות, מעולם לא היה קיים (כפי שניתן לאמת בצילומי אוויר), ומתעקשים שהפולשים היו שם מאז ומתמיד. שלישית, הם משדרים כל דחיפה מישראל כ"אכזרית" ו"מדכאת". לעתים קרובות, השלב הבא הוא יצירת גשר יבשתי בין "הכפר" החדש ליישוב ערבי קיים. אחרת, "כפר" נוסף שאפשר להתחבר אליו פשוט נוצר יש מאין, והחלל שהיה פעם ריק בין שני הכפרים נשלט או באמצעות בנייה בלתי חוקית נוספת או באמצעות פרויקטים חקלאיים. לבסוף, הוא מוצא מקום אחר לפלוש אליו, וכן הלאה. במקום לפתח מוסדות משלהם בשטחי A ו-B, שבהם למעלה מ-60% ממשאבי הקרקע נותרים ריקים וזמינים לפיתוח ללא כל צורך בעימות עם רשויות ישראל, ובמקום להשתמש במשאביו לבניית בתים, בתי ספר, עסקי ציבור, בניינים או פארקים בשטחים הפתוחים העצומים שכבר בשליטתה, הרשות הפלסטינית משקיעה כל סנט שהיא מקבלת בתפיסת קרקעות ממניעים פוליטיים בשטח C במטרה אנטישמית לשלול את זכותם של יהודים לחיות ולשגשג במדינה הריבונית שלהם, בתוך ים של 50 מדינות בעלות רוב מוסלמי.

התנהגות כזו מעידה על כך שאין לפלסטינים ולא לאירופים אינטרס בשלום בר קיימא עם ישראל, המניח אווירה של שיתוף פעולה ומשא ומתן ישיר. אביבי רואה בהשתלטות בלתי חוקית זו על קרקעות של הרשות הפלסטינית איום ביטחון לאומי גדול יותר על ישראל מאשר חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ואפילו איראן. "לצערי, קצינים רבים אחרים במערכת הביטחון לא מבינים", הוא אומר. "אנחנו לא מתייחסים למצב הזה כמצב חירום, למרות שברור שהרשות הפלסטינית היא אויב, ומסוכן בכך, גם מלבד מימון הטרור וההסתה לשנאה בחינוך".

ג'יימס קארבר, חבר לשעבר בפרלמנט האירופי ובוועדת החוץ של האיחוד האירופי, הוא אחד מחברי הפרלמנט הבודדים שמוכן להודות בכך. ב-2016 הוא דיבר על האיחוד האירופי בהתערבותו האובססיבית בענייני ישראל במאמר ב"טיימס אוף ישראל": "האיחוד האירופי מתיימר לתמוך בהסדר שלום מתמשך במזרח התיכון, אך הדגשתי גם את המימון של האיחוד האירופי לאש"ף, שמשלם משכורות רוצחים, כמו גם כיצד מימן האיחוד האירופי מבנים פלסטינים לא חוקיים בשטח C, בהם הוא מפר את הסכמי אוסלו, ובכך פועל כמכשול לשלום ומבטל כל יומרה של האיחוד האירופי להיות מתווך ישיר". קארבר דיבר על הנושא הזה כשהיה חבר פרלמנט ב-2014. בדילול הריבונות הישראלית, טען קארבר, האיחוד האירופי רק יוצר סכסוך נוסף, מכיוון שמי שתומכים באמת בפתרון שתי המדינות לעולם לא יפעלו באופן אקטיבי כדי לערער אף אחת מהמדינות הללו. .

אני במיוחד מוטרד מהעובדה שהאירופאים בונים בשמורות טבע, הוא טוען, "זה מאוד צבוע שהאיחוד האירופי טוענים שהם אלופי איכות הסביבה אבל נראה היה שהם די שמחים להציב בניינים באופן בלתי חוקי עם הלוגו שלהם ולפתח יישובים בשמורות טבע . האם אתה יכול לדמיין את החוצפה של האיחוד האירופי שהם יכולים להפר עובדות משפטיות? יש להם עור עבה כמו קרנף. הם באמת מאמינים שהם יכולים להמשיך עם זה, Carte Blanche". אכן, קיימת בנייה מסיבית ומתמשכת בתמיכת אירופה בשמורות טבע שהיו מחויבות בינלאומית כאזורי ללא בנייה בהסכמי הסכמי וואי, הסכם שקבע את חלוקת השטח של אוסלו. המחלקה המשפטית של רגבים עותרת לא פעם לבתי המשפט בדרישה לחייב את הרשויות הישראליות לפעול נגד מקרים של התעללות סביבתית. היא טוענת כי הפלסטינים, במימון זר נדיב, מפרים שוב ושוב את המערכת האקולוגית וגורמים לה נזק בלתי הפיך. כך למשל, בנייה בלתי חוקית מייצרת פעמים רבות נזקים סביבתיים, בהם הפעלת מגרשי גרוטאות בלתי חוקיים מתבצעת ללא פיקוח, תוך התעלמות מתקנות ודרישות. כמה מחצרות גרוטאות נסגרו, בעוד שאחרות עדיין נתונות בפני בית המשפט.

במקרים רבים עתרה רגבים גם נגד בנייה בלתי חוקית באתרים ארכיאולוגיים, שיטה שבה משיגה הרשות שתי מטרות במקביל: השתלטות על שטחים ומחיקת השרידים הפיזיים המעידים על הקשר ההיסטורי היהודי לארץ. ישראל חצבה בעבר שמורות טבע סביב כמה אתרים ארכיאולוגיים כדי להגן עליהם. אלו אתרי העבודה המבוקשים ביותר מבחינת הרשות, והאירופאים הם שותפים מן המניין בפשע הזה נגד ההיסטוריה, הסביבה והחוק. למעשה, ידוע שארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (UNESCO) שותף לרשות ולמעשה חרש על עיר המלוכה של השומרון (סבסטיה), שהיא מקום מושבה של ממלכת ישראל ואחת הגדולות, אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר באזור. בעוד שהפרלמנט של האיחוד האירופי נחשב בדרך כלל למושב גדול של כוח, למעשה, כחבר פרלמנט, לקרבר לא הייתה את היכולת ליזום חקיקה, והתנגדויותיו מעולם לא טופלו. הוא מסביר שבעצם תפקידה של הוועדה של האיחוד האירופי ליזום חוקים, שרק לאחר מכן עוברים לפני הפרלמנט, שם הם נלעסים על ידי הקבוצות הפוליטיות השונות עד שמתקבלת הסכמה. שלא כמו חברי פרלמנט, הנבחרים על ידי מדינות בודדות, הנציבים ממונים. ככזה, נאמנותם נמצאת באיחוד האירופי על פני המדינות החברות בו. ישות מונעת אידיאולוגית שמתענגת ביהירות על האמונה שיש לה את הזכות המוסרית לגזול את השלטון ממדינות דמוקרטיות ולהעניק אותו לעצמן, תוך העברת חקיקה שתוקפת את החוקים הלאומיים, האיחוד האירופי בלע את קו הקרס והטבעת הנרטיבית הפלסטינית. לפי קארבר, השדולה הפלסטינית מצליחה יותר ממה שניתן לה קרדיט עליה. היא רועשת ומאורגנת היטב, חבריה קולניים במעשיהם לעומת הסנגורים הישראלים הרגועים הרבה יותר.

רגבים ניסתה ליצור צעדים משפטיים נגד האיחוד האירופי על בסיס ערעור הסכמים בינלאומיים. עם זאת, האיחוד האירופי, שמתעקש שהמימון מסתכם רק ב"סיוע הומניטרי" לפלסטינים, דוחה ללא הרף את ניסיונות רגבים על בסיס "חסינות דיפלומטית". אבל קארבר טוען שההגנה של האיחוד האירופי אינה חוקית מכיוון שאמנת וינה מבהירה במפורש שניתן להעניק חסינות לדיפלומטים רק אם הם לא מתערבים בענייניה הפנימיים של המדינה, מה שהאיחוד האירופי עושה באופן פעיל על ידי תפיסת קרקעות המוכרות בכל העולם הנמצאים בסמכות השיפוט הישראלית, בכך שהוא מסתתר מאחורי האישורים שלו. האיחוד האירופי מתעלם גם מעיקרון אי-ההתערבות, מרכיב בסיסי באמנת האו"ם.

ניכר שלאיחוד האירופי בכללותו, ולמדינות החברות בו בנפרד, יש מעט עניין להקשיב לדאגות הישראליות. נראה שהם רוצים בשני הכיוונים, מצד אחד מס שפתיים להסכמי אוסלו ומשתמשים באמנות ז'נבה, אך מצד שני, עוקפים באופן פעיל את ההסכם היחיד שאי פעם ניהל מו"מ מוצלח בין ישראלים לפלסטינים, שבו הם עצמם דגלו. המחלוקת בין התנהגות לבין כוונה מוצהרת הופכת כל מחויבות לשלום חסרת בסיס. והאירוניה של האירופאים שרוקם עד בחילה בגנותה של ישראל על הפקעתה של אדמות פלסטיניות כאשר הם עצמם ללא ספק עוסקים בפעילות בלתי חוקית וקולוניאליסטית, אבדה לציבור הרחב. מתעקשים שהם "מתווך ישיר" בזירה הישראלית-פלסטינית, המסווה את האג'נדה האנטישמית שלהם של שלילת זכויות לאומיות ופרט ליהודים, לא סביר שאירופאים ייחשבו אי פעם אחרת. ובכל זאת, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, יוג'ין קונטורוביץ', מדגיש כי "ללא ספק, האיחוד האירופי מפר בגלוי את החוק הבינלאומי". גרמניה, במיוחד, מובילה את האשמה במתקפה השיטתית הזו על האוטונומיה של ישראל. "זה מקומם שגרמניה, שהובילה את אירופה במאה ה-20 בניסיון להשמיד את היהודים, היא המדינה המובילה את אירופה של המאה ה-21 במדיניות שמאיימת על הישרדותה של ישראל", אומר מרקוס.
עם זאת, ממשלת ישראל רחוקה מלהיות חפה מפשע בפרשה הפוליטית המטופשת הזו. למעשה, ישראלים רבים מאמינים שהמנהיגים שלהם הם שמסרו את עתידה של המדינה לידי אויביה.

קריס ריאה היא המפיקה המשותפת של American Thought Leaders ו-Kash's Corner ב-Epok TV