יום השנה להצהרת בלפור —
כשמביטים לאחור, על דרך הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל לאורך ההיסטוריה, קשה שלא לשים לב להצהרת בלפור.
אותה הצהרה שנתנה תוקף על ידי אחת המעצמות, בפעם הראשונה, לזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל.
ביולי 1917 הגיש ד"ר חיים ויצמן (לימים נשיא המדינה הראשון) לממשלת בריטניה הצעה להצהרה מדינית שרואה בארץ ישראל את ביתו הלאומי של עם ישראל ומכירה בזכותו לבנות את חייו הלאומיים בה. שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור ראה בעין יפה את ההצהרה מטעמים אסטרטגיים.
בלפור ראה את שיבת היהודים לציון כדבר צודק. כוחות אנטי-ציוניים שונים פעלו כדי לסכל את המהלך.
ביניהם, בריטים שחששו לקלקל את הקשר עם הערבים מצד אחד, ויהודים בני המעמד הגבוה מצד שני שראו עצמם כ"אנגלים בני דת משה" ולא כבני הלאומיות היהודית, או חששו למעמדם בממלכה במידה ותקום עבורם מדינת לאום בארץ ישראל.
לאור כל ההתנגדויות מותנה וסויגה ההצהרה, אולם בנוסח הסופי – שאושרר מחדש בכתב המנדט הבריטי שלוש שנים מאוחר יותר – התחייבו הבריטים להכיר בזכויות הלאומיות של העם היהודי בארץ ישראל ולקדם את מימושן, בכפוף לתנאי לפיו ישמרו הזכויות הדתיות והאזרחיות של עדות לא-יהודיות.
כך נכתבה ההצהרה, בזו הלשון: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת."
