דעת ומוסר בפרשת השבוע: קורח

שתפו:

"שניים מקרא" – דעת ומוסר בעזרת שני פסוקים מפרשת השבוע.
פרשת קורח
1.  "רב לכם כי כל העדה כלם קדשים" – הביטוי 'עשיר כקורח' מתייחס לאדם שיש לו הון מופלג ונכסים. זהו אחד מהביטויים הרבים ששרדו מאותה פרשיה המתוארת בהרחבה, שבמסגרתה התחולל המרד כנגד מנהיגותם של משה ואהרון. תאוות שילטון ותככנות פוליטית, כמו גם הקשר העתיק בין הון רב ושאיפה לאחוז במוקדי כוח – כל אלה ממלאים את ספרי ההיסטוריה משחר האנושות ועד לעיתוני הבוקר בזמן הזה. התורה מבקשת ללמד אותנו מסר אחר, מהותי וחשוב, שבגינו מפורטת "מחלוקת קורח וכל עדתו". מהי המחלוקת? מדוע זכתה לתגובה חמורה כל כך?  הזרמים השונים בקהילות ישראל, מחלוקות בתחום ההגות, הפרשנות וההלכה – זכו לרישום ולשימור ביודעין, מתוך גישה חיובית למחלוקת שהיא "לשם שמיים", דוגמת מחלוקת הלל ושמאי. אך מחלוקתו של קורח, שמשך אחריו בדברים את ראשי העדה, מוגדרת כ"מחלוקת שאינה לשם שמיים". יסוד המחלוקת נמצא בפסוק שלנו. קורח טוען כי כל העדה קדושים. לעם ישראל, לדעתו, יש קדושה עצמית ראשונית (אימננטית). לעומת זאת, הפסוק שמופיע בפרשת ציצית, שסמוכה וקודמת לסיפור קורח, קובע: "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלקיכם". הקדושה היא אתגר שמוצב לפני עם ישראל. עם ישראל מצווה לחתור לקדושה באמצעות קיום המצוות. רעיון הקדושה הסגולית של עם ישראל הנבחר – חותר תחת צורת החיים של תורה ומצוות, משום כך איננה יכולה להיחשב מחלוקת 'לשם שמיים'. על מנת להוכיח את דבריו, מביא קורח לכל אחד מבני עדתו: 'טלית שכולה תכלת', ובוחן האם גם טלית כזאת תחוייב בפתיל תכלת.  פסיקתו של משה, שגם טלית שכזאת חייבת בקיום מצוות ציצית – מהווה יסוד לטענתו של קורח כנגד משה: ‏"אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן". כל הדוגמאות שמביא קורח כדי לגחך את המצוות שהביא משה רבינו בפני העם – כולן נובעות מראייתו המוטעית באשר לקדושה הלאומית הראשונית של עם ישראל. כנגדה, התפיסה שהיא 'לשם שמיים' רואה במאמץ לקיים תורה ומצוות דרך להתקדשות, והערך הנעלה הוא המאמץ ולא הקדושה. עם ישראל נבחר לקדש את ה' במצוותיו ולהאיר את העולם באור החירות שבעבודת ה'.

2. "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל" – בעיצומה של המחלוקת הקשה, שבה מנסים קורח ועדתו לערער על מנהיגותו של משה רבינו – אנו עדים לעוד מסר חינוכי מנהיגותי מבית מדרשו של משה. דתן ואבירם בני אליאב משבט ראובן, היו שכניו של קורח וחלק בכיר מקבוצת המורדים במשה. עליהם נאמר "אוי לרשע ואוי לשכנו". עם פרוץ המחלוקת, מזמן משה רבינו את דתן ואבירם לבוא אליו אך הם מסרבים. רגע אחד לפני הפורענות הצפויה לבוא עליהם, משה קם והולך לביתם של שני הרשעים. אחרי מנהיגם של ישראל הולכים גם זקני העדה. המדרש מבאר:"אמר משה: הואיל ולא רצו לילך אצלי אני אבא אצלם אולי יתביישו ויחזרו בהם". הניסיון לשקף בפניהם את אובדן הדרך והפרופורציה במאבק חסר הפשרות כנגד מנהיגותו של משה – הם שמביאים אותו לצאת, למחול על כבודו, וללמדנו פרק במנהיגות ואחריות. הדבר לא הועיל, דתן ואבירם יצאו בגידופים כנגד משה, למרות שבכל מקרה הם לא היו מרוויחים דבר מהשינוי שאליו יחלו. גדול הנביאים והמחנכים, שקיבל את התורה והמצוות, קם ממקומו והולך לבית שני ברי פלוגתא שבזים לדרכו ולאישיותו, כדי למנוע מהם פורענות. משה רבינו נבחר להיות האדם המשפיע ביותר בתולדות האנושות.

כתב: משה משרקי

שתפו:

פרסומים אחרונים:

פרויקטים אחרונים:

עוצרים את השביתה הפוליטית של המרצים!

לא להאמין! בזמן שהסטודנטים משרתי המילואים מתחילים לאט לאט לחזור משדה הקרב, המרצים החצופים מעזים לדחות ולבטל שיעורים, כי לא מתאים להם שראש הממשלה ביצע

סרטונים:

חדשות ועדכונים

אירועים קרובים

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט

דילוג לתוכן