הרשימה מבוססת על הפרק 'שבועות' בספרו של ד"ר אלדד קולנשר 'מועדי ישראל'
בחג השבועות אנו חוגגים את מתן תורה – שמקנָה לנו את הייחודיות שלנו כעַם נבחר עִם תפקיד ומשמעות. מתן תורה התרחש למרגלות הר סיני בחודש השלישי לאחר יציאת מצרים, ו' בסיון שנת 1447 לפנה"ס (לפי גרסת מרבית ההיסטוריונים בשנת 1234 לפנה"ס ולפי המסורת בשנת 1312 לפנה"ס).
קבלת התורה הפכה אותנו לעם, שכן היהדות בניגוד לכל שאר הדתות היא לא רק דת אלא גם לאום. מאוסף שבטים הפכנו לעם מאוחד שקיבל עליו לקיים את התורה – כעם וכמדינה, ולא רק כאוסף של פרטים. מדובר על אחדות, להבדיל מאחידות. לכל אחד מ-12 השבטים יש מאפיינים ייחודיים (כמו גם לכל אדם בשבט) ובכל זאת הם מצליחים להתחבר ביניהם וליצור ערבות הדדית מבלי לוותר על הייחודיות שלהם. השונות בין השבטים (ובין האנשים) היא טבעית, חיונית ומבורכת והיא שהופכת את משימת ההתלכדות של כולם לאתגר.
ביום החג עלה משה להר סיני לקבל את התורה ואת לוחות הברית. זוהי היתה המטרה של יציאת מצרים – שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיַֽעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר – ולא עצמאות חסרת תכנים, כדברי השיר הלועזי שמסתפק בחלק הראשון של הציטוט: let my people go. לכן, כדי להיות ראויים למעמד הר סיני, אנו סופרים 50 יום מיציאת מצריים עד מתן תורה (ספירת העומר), מכינים את עצמנו ומתקנים את הרצונות וההתנהגות שלנו לקראת מתן תורה.
מעמד סיני הוא פרשה היסטורית על טבעית, חד-פעמית, של התגלות א-לוהים לעם שלם, (הגברים לבדם, מעל גיל 20, מנו 600,000). בקולות, ברקים וענן כבד, השמיע הקב"ה לעם ישראל את עשרת הדברות. עוצמת האירוע היתה כה גדולה עד שגיבשה את השבטים לעם – "כאיש אחד בלב אחד". בניגוד לחוקות של עמים קדומים אחרים, אין אבחנה בין מעמדות חברתיים ומגזרי אוכלוסייה: חוק אחד ומשפט אחד לכול.
במתן תורה הקב"ה כרת ברית נצחית עִם עַם ישראל לדורותיו, שיכן עצמו באופן סמלי במשכן, והוא שוכן בקרבנו לעד. משניתנה תורה ועם ישראל התחייב לקיימה – בקריאה "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" – החל תהליך מתמיד של קבלת התורה ועל כל יהודי לראות עצמו כמי שקבל תורה מסיני. התורה אינה בַּשמיים אלא מִשמיים, וניתנה לבני אדם כדי שיחיו בה. לימוד התורה נועד לעם כולו, לא לבעלי ייחוס או למגזר מסוים בלבד. התורה מלווה אותנו לאורך אלפי שנים, נותנת משמעות לחיינו וכוללת שפע של חכמה מופלאה במגוון תחומים. חכמת הבורא טמונה בתורה שבכתב – התנ"ך, בתורה שבעל פה (ובפרט במשנה ובגמרא), וכן בתורת הסוד של הקבלה והחסידות. התורה היא המתנה המופלאה שעם ישראל קיבל וממשיך לקבל כל שנה מחדש.
העצמאות האמיתית של עם ישראל גלומה ברוחניות של התורה ובהתחברות של העם לתורה. עצמיות ייחודית זו הושגה במעמד הר סיני ועלינו לשמור עליה. בלעדיה לא נוכל לשמר את עצמאותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. יתר על כן, בלעדיה גם לא נגיע לגאולה שלמה. בדומה ליציאת מצרים, שבה הגאולה הפיזית קדמה למתן תורה וחייבה התרוממות רוחנית משפל חמור – לפי הפסיקה ביהדות וכפי שעינינו רואות – כך יהיה סדר האירועים גם בגאולה השלמה: קודם גאולה פיזית ואחר כך גאולה רוחנית ברוח התורה.
מלבד מתן תורה, לחג יש עוד כמה שמות המבטאים משמעויות נוספות: חג השבועות – על שם שבעת השבועות של ספירת העומר המסתיימים בו; חג הקציר – בשל החיטה שהבשילה והגיע הזמן לקצרה; חג הביכורים, או חג האסיף – שבו, כאחד משלושת הרגלים, עולים לרגל לירושלים ומביאים לבית המקדש מראשית ביכורי האדמה; עצרת – המסמלת את ההתכנסות ההמונית בירושלים בזמן העלייה לרגל. תוכן נוסף של החג שאינו מעוגן בשם נפרד הוא חג מלכות בית דוד. זהו יום הולדתו ומותו של דוד המלך ובחג קוראים את מגילת רות, שבה חקוקה שושלת היוחסין של דוד.
