ועדת השרים לחקיקה אישרה לאחרונה את הצעת החוק של ח"כ אלי כהן (ליכוד), המבקשת לאסור הנפת דגלי מדינות אויב, כולל זה של הרשות הפלסטינית, במוסדות שממומנים ע"י המדינה, כולל באוניברסיטאות.
מי שהתנגד להצעה (לא חייבים לעשות פרצוף מופתע) הם השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג ממרצ, ושר התפוצות נחמן שי ממפלגת העבודה.
בטרם נכנס לדיון על חשיבותה של הצעת החוק, כדי לדעת מספר נקודות על דגל הזה המכונה בפי רבים "הדגל הפלסטיני".
ראשית מקורו בדגל הפאן-ערבי אשר הערבים השתמשו בו במרד הערבי הגדול (1916-1918) בשיתוף הבריטים נגד האימפריה העות'מנית. מי שעיצב את הדגל הזה היה בכלל הדיפלומט הבריטי מארק סייקס (הזכור לנו מהסכם סייקס פיקו).
מאז אותו המרד השתמשו בעיצובים שונים של הדגל במקומות רבים במזרח התיכון- כך גם הניפו אותו נגד הבריטים עצמם ונגד היהודים בפרעות שהתרחשו בארץ ישראל בין 1936-1939 ואשר גם הם כונו "המרד הערבי הגדול".
באותו המרד, רצחו הערבים כ- 500 יהודים וכ-5,000 ערבים. רובם בחשד לשיתופי פעולה עם יהודים ונקמות דם רגילים לעונה. למעשה בשם הדגל הזה, נרצחה בין 36-39 רוב השדרה הערבית המתונה שקיימה יחסי שכנות וכלכלה נורמליים עם יהודים. אלו שלא נרצחו- הושתקו.
"הדגל הפלסטיני" הוא גם הדגל המסמל ביותר את חאג' אמין אל חוסייני. המופתי של ירושלים בין השנים 1921–1937 וראש הוועד הערבי העליון במרד הערבי הגדול ב-1936. במלחמת העולם השנייה שיתף המופתי פעולה ענפה עם גרמניה הנאצית ואף הקים יחידת מתנדבים מוסלמים בוואפן אס אס.
כיום אנו יודעים בוודאות שהמופתי ידע על פרויקט הפתרון הסופי נגד היהודים, והוויכוח בין החוקרים הוא רק האם הגה אותה ודחף לביצועה, או רק למד על קיומה, כאשר פגש את אדולף היטלר ב-28 בנובמבר 1941, בוועידת ואנזה.
הדגל הפלסטיני בהמשך עם הפך לדגל של אש"ף. (הארגון לשחרור פלסטין) אש"ף רק להזכיר למי ששכח, הוקם ב- 1964, 3 שנים לפני מלחמת ששת הימים, וכבר אז ביקש למחוק את הישוב היהודי כולו מארץ ישראל- ממש כמו המופתי הנאצי. כאמור הרבה לפני "כיבוש" שטחי יהודה שומרון ירושלים, הגולן וסיני במלחמה.
למעשה מאז מלחמת ששת הימים ועד לחתימת הסכמי אוסלו ב-1993, אסרה מדינת ישראל להניף "הדגל הפלסטיני" בשטחה, אך לאחר חתימת ההסכמים, האיסור לא נאכף יותר. אלא רק במקרים מסוימים בהפגנות בהם המשטרה יכולה לטעון בשטח, שהדבר עלול להביא לפגיעה בשלום הציבור.
אבל מה קרה מאז? הדגל הפלסטיני ממשיך לסמל אך ורק דבר אחד ובעצם כלום לא השתנה. עדין הוא מסמל אידיאולוגיה ששואפת למחיקה מוחלטת של הישוב היהודי מארץ ישראל, גם על ידי רצח דה-פקטו של יהודים. עובדה. בשם הדגל הזה מתעקשת הרשות הפלסטינית גם היום וללא פשרות, לשלם משכורות חודשיות למחבלים ולבני משפחותיהם בעלות של מאות אלפי שקלים בשנה. למעשה תשלומי המשכורות למחבלים ולמשפחותיהם הם מדיניות שמעוגנת בחוקת הרשות הפלסטינית ממש.
גם הקריאות בהפגנות תחת אותו הדגל הן לרוב המוחלט קריאות "פלסטין ערבייה מהנהר ועד היום", "בדם ואש נפדה אותך אל אקצה", והקריאה האהובה ביותר על הסטודנטים הערביים בקמפוסים בארץ "ציונים החוצה".
לסיכום- אין חוק הגיוני ומתבקש יותר מזה שמבקש לאסור הנפת דגלי האויב הפלסטיני במוסדות שבמימון המדינה. למעשה החוק עדין מדי ויש למנוע את הנפתו בכל שטחי מדינת ישראל. אבל זו כבר חקיקה שוודאי לא תעבור, לפחות עד שתחוקק לפני לכן פסקת התגברות.
כפי שבגרמניה חל איסור על הנפת דגלי המפלגה הנאצית וסמליה, ראוי שבמדינת היהודים יחול איסור דומה על הדגלים המבקשים לממש את אותה אידיאולוגיה ואף היו שותפים לה.
כתב: מתן פלג, יו"ר תנועת אם תרצו
