"שניים מקרא" – דעת ומוסר בעזרת שני פסוקים מפרשת השבוע.
פרשת במדבר
1. "איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" – פרשת במדבר פותחת את החומש הרביעי הנקרא גם חומש הפקודים. לפנינו תיאור נרחב, ראשון מסוגו בהיסטוריה, של מפקד אוכלוסין. ענייני מנהל וסטטיסטיקה מתוארים בפרשה כולה בפירוט רב. זאת – בשעה שהמספר הכולל של אוכלוסיית בני ישראל כבר היה ידוע במדויק, על ידי תרומת מחצית השקל לנפש. וכך נכתב בסוף ספר שמות "..מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים.. לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות חמישים". תרומה זו שימשה לעבודה בהקמת המשכן שהוקם חודש אחד בדיוק לפני מתן הציווי לפקוד את העם שוב. התורה מדגישה בכך, שנדרשים הסדרים סטטיסטיים ומנהלתיים לשם בניין אומה הנושאת את אמונת הייחוד ועבודת הקודש. "איש על דגלו" – המפקד הכולל מתייחס לכל פרט ופרט מהציבור באופן אישי ושוויוני. הפרט אינו נבלע במכלול הציבורי. למניין תפילה בציבור נדרשים עשרה מישראל. אין כל משמעות למידת חכמתם או צדיקותם או תחום עיסוקם של עשרת המתפללים והם כולם שווים בפני הבורא. מאידך, השונות החברתית והתרבותית יכולה להישמר בחלוקה לשבטים. העם מחולק לארבעה מחנות שבכל אחד שלושה שבטים המסומנים בדגלים ובאותות לכל שבט ושבט. המכנה המשותף לכולם נקבע בהגדרת הזהות הכוללת המתבטאת בכך שכולם חונים מסביב לאוהל מועד. הזהות הישראלית ההיסטורית נקבעת כאן בהתלכדות סביב למקום המקדש ועבודת ה' בקודש. 'אחדות ישראלית' – אין משמעה הזדהות עם ערכים חדשים וחיצוניים ואף לא תחושת סולידריות עם הנוהגים לאכול פלאפל ביום העצמאות, אלא, "סביב לאהל מועד יחנו" – שמירה על זהות ישראל המושתתת על מורשת אבותינו שאותה קיבלנו בסיני.
2. "ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני" – במרכז הפרשה המפרטת את המפקד הכולל של עם ישראל, מייחדת התורה מקום לתולדותיהם של אהרון ומשה. הפסוק מדגיש את דמותו של משה, שאיתו דיבר ה' בסיני. הפסוק הבא, ממשיך ומפרט: "ואלה שמות בני אהרן…" ואילו בניו של משה ותולדותיו אינם מוזכרים בהמשך. הפתיח "ואלה תולדת" בא לפרט את שושלת הכהונה העוברת מאהרון לבניו עד עולם. בניו של משה רבנו לא מוזכרים גם בתיאור מיקומם של משפחות אהרון ומשה בפתח אוהל מועד: "והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו…." שמם של בני משה, גדול הנביאים והמנהיגים, נעדר מהכתובים כאן באופן מכוון. גדולתו של אדם איננה ערובה לכך שהיא תעבור לצאצאיו. על כל אחד לעשות את המאמץ האישי שלו להגיע למעלה גבוהה כפי יכולתו, ולא רק להתלות בדמותם של דורות קודמים. מדוע בכל זאת נזכר משה בפתיח של הפסוק שלנו? על כך משיבים חז"ל: "שכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". המורים והמחנכים הם שותפים להורים בעיצוב דרכם העתידית ומעלתם הרוחנית של הילדים. משה רבנו חינך ולימד את בני אהרון ולכן מוזכר בפתיח "ואלה תולדת אהרון ומשה".
כתב: משה משרקי
