שחרור ירושלים ופיתוחה – מתוך של תנועת "אם תרצו"
ירושלים נקבעה כבירת ישראל על ידי דוד המלך לפני 3000 שנים ומעולם לא היתה בירתו של עם אחר. היא מסמלת את השקפת העולם היהודית של חיבור בין שמים לארץ, בין קודש לחול, ובין תורה לבין לאומיות. כעיר המקדש והמלכות, ירושלים מייצגת את תעודת הזהות שלנו בתחום הרוחני והלאומי. לירושלים חלק חשוב בחזון אחרית הימים, ובה תתחדש מלכות בית דוד ויתגשמו הנבואות על הפיכת ירושלים למרכז רוחני לכל העמים. חז"ל הבחינו בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה. ירושלים של מטה עניינה בניין ארץ ישראל ותקומת עם ישראל, דהיינו חזרת עם ישראל לארצו והתנחלותו בה. ירושלים של מעלה עניינה הופעת השכינה בעולם דרך עם ישראל ובניין בית המקדש.
הקשר הרגשי של עם ישראל לירושלים נותר הדוק לכל אורך הגלות; יהודים עלו לארבע ערי הקודש, ובמיוחד לירושלים. הם שמרו בה על נוכחות רציפה והחל משנת 1860 הגיעו בה לְרוב. בכל העולם יהודים מתפללים כשפניהם לירושלים וארון הקודש בבית הכנסת מוצב בקיר שפונה אליה. ביטויים כמו "לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה", "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁובך לְצִיון בְּרַחֲמִים" וכן "וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ" – הם חלק מרכזי בתפילות. ירושלים מסמלת במקרא את עם ישראל כולו, כשחורבנה מציין את הגלות ותקומתה מציינת את תקומת העם. לא מקרה הוא, אם כן, שהתנועה הציונית נקראת על שם ירושלים (ציון). חורבן ירושלים מעוגן בכמה ימי זיכרון בלוח השנה היהודי. רבים משאירים בביתם פינה לא מסוידת כזכר לחורבן. את האֵבֶל אין שוכחים גם ברגעי השמחה הנעלים ביותר: החתן שובר כוס לזכר החורבן ונשבע "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ – תִּשְׁכַּח יְמִינִי! תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי –אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי!". הכמיהה לירושלים במחשבות ובתפילות, כמו גם הביטוי "עין לציון צופיה" מההמנון שלנו, מתייחסים לירושלים שבין החומות, ובפרט להר הבית, ולעיר דוד שמחוץ לחומות(שהיא אתר ארכיאולוגי מרשים), ולא לירושלים המערבית (שהחלה להיבנות רק באמצע המאה ה-19). ויתור על ירושלים המזרחית יפורר את הבסיס ההיסטורי, המוסרי והאמוני שעליו נשענת מדינת ישראל. בלי ציון אין ציונות!
ירושלים סופחה למדינת ישראל בשנת 1949 (תש"ט) והוכרזה כבירת ישראל. בשנת 1967 (כ"ח אייר תשכ"ז) היא אוחדה עם מזרח ירושלים והחלה הקמה של שכונות יהודיות סביבותיה. שחרור ירושלים הוא רק ההתחלה, כפי שעצמאות ישראל היא רק ההתחלה. על ירושלים-רבתי להפוך לעיר משגשגת ואבן שואבת לצעירים, יזמים, וכלל עם ישראל. בהר הבית – ליבה של ירושלים, שהוא (להבדיל מהכותל) המקום הקדוש לנו ביותר– יש לחדש לאלתר את סממני הריבונות, ולאפשר כניסה ותפילה חופשית של יהודים. "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלִָם".
עיקרי השער
ירושלים מייצגת את הזהות שלנו; בה תתחדש מלכות בית דוד ובה יתגשמו הנבואות על הפיכתה למרכז רוחני לכל העמים. לאורך אלפיים שנה חווינו את חורבנה ברגעי שמחה ועצב והתפללנו לבנייתה. לאחר שחרור ירושלים, ובפרט העיר העתיקה ועיר דוד, שומה עלינו להגשים את תקוות הדורות: להפוך אותה לעיר משגשגת ואבן שואבת לעם ישראל, ולחדש את סממני הריבונות בהר הבית שהוא המקום הקדוש לנו ביותר.
הכנת 'כוס העצמאות': הדליקו פתילה המוטבעת בפיסת שעם (זמינה בחנויות), אשר צפה בשמן מטבח שיצקתם לכוס מים. הניחו את הכוס באמצע השולחן והכניסו לכוס מטבע של עשר אגורות מנחושת. ההשתתפות במעשה הסמלי יוצרת מעורבות רגשית ומחברת אותנו לדימוי של ירושלים כעיר של זהב, נחושת ואור.
מקורות לקריאה: שחרור ירושלים ופיתוחה
יצחק רבין, כראש הממשלה, על ירושלים המאוחדת
"ממשלה זו, כמו כל קודמותיה, מאמינה כי אין חילוקי דעות בבית הזה בדבר נצחיותה של ירושלים כבירת ישראל. ירושלים השלמה והמאוחדת היתה ותהיה לעולמי-עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו וחלומותיו של כל יהודי. הממשלה נחושה בדעתה כי ירושלים אינה נושא למיקוח. גם השנים הבאות יעמדו בסימן הרחבת הבנייה בירושלים רבתי"…
"אילו אמרו לנו שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל הייתי עונה, הבה נוותר על השלום".
שי עגנון, מתוך נאומו בקבלו פרס נובל לספרות (1966)
"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגָלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלווים בבית המקדש כשאני שר עִמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה"…
ישראל ואריה אלדד, על משמעותה של ירושלים
"נאמנותו של עַם זה לעיר זו ללא תקדים בתולדות העמים, ארצות וערים בעולם. תבין או לא תבין, אך לא תוכל להתעלם מהממשות שאין ממש ממנה: העיר והעַם – חד הם. משמעותה ועוצמתה לא היו באות לעולם בלי עַם זה. וכל הדמים אשר נשפכו עליה לאחר חורבן ביתו של עם זה בירושלים, וכל המלחמות אשר נלחמו עליה מאז ועד שוב עם זה אליה, חיללו דברים רבים ולא חוללו שום דבר. לא נבואה, לא חכמה, לא מדע, לא יצירה כלשהי"…
"עוד לא תם המאבק עליה ולא נשלם החזון. עוד עיני אויביה וקנאת שונאים וציפורניים של ממש נאחזות בה, להוציאה מידי ישראל אשר קם. וגם עוד סרבני גאולה למיניהם רוחשים בה, בוחשים בה, מתכחשים לה. אך המהלך הגדול מורה על כיוון אחד ויחיד: השלמת הגאולה. המהלך ההיסטורי של אלפי שנה: זו נאמנות העם אליה וזו העובדה המונומנטאלית של עקרותה ועיקשותה בידי עשרות עמים ושליטים זרים שעברו בה, שישבו בה, ולא הפכה להם מה שהייתה לנו. ולא הפכה מידיהם לעולם כולו מה שהייתה מידינו לעולם כולו. זה המהלך הגדול כרקע למהלך זה אשר מקרוב: מחידוש יישובה ובניינה עדי היות היהודים רוב בה לפני ציונות ובלי "ציונות" ועד להפיכתה לבירת מדינת ישראל בידי ציונות זו, כהתגלמותו המודרנית של רעיון הגאולה העמוק והמתמיד".
שי עגנון, מתוך נאומו בקבלו פרס נובל לספרות (1966)
"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגָלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלווים בבית המקדש כשאני שר עִמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה"…
שירה : שחרור ירושלים ופיתוחה
נעמי שמר, ירושלים של זהב; לחן – נעמי שמר | ||
אֲוִיר-הָרִים צָלוּל כַּיַּיִן וְרֵיחַ אֳרָנִים נִשָּׂא בְּרוּחַ הָעַרְבַּיִם עִם קוֹל פַּעֲמוֹנִים
וּבְתַרְדֵּמַת אִילָן וָאֶבֶן
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב
אֵיכָה יָבְשׁוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם |
וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע מְיַלְּלוֹת רוּחוֹת וְאֵין יוֹרֵד אֶל יַם-הַמֶּלַח …בְּדֶרֶךְ יְרִיחו
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב
אַךְ בְּבוֹאִי הַיּוֹם לָשִׁיר לָךְ
כִּי שְׁמֵךְ צוֹרֵב אֶת הַשְּׂפָתַיִם |
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר הַלֹּא לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר
חָזַרְנוּ אֶל בּוֹרוֹת-הַמַּיִם
וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב |
יהודה הלוי, יפה נוף (המאה ה-11): הקראה | |
יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב.לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב!הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם,
כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב. וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, |
עַד אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב!דְּרַשְׁתִּיךְ, וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹםצֳרִי גִּלְעֲדֵך – נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב.
הֲלֹא אֶת-אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב! |
שיר המעלות
בְּשׁוּב ה' אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה,
אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה.
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
שׁוּבָה ה' אֶת-שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע,
בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
"עוד השָׁנָה בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה"
ירושלים בידנו, אך טרם התגשם בה חזון הנביאים. הר הבית הוא הלב הפועם של עם ישראל. אנו תפילה כי חידוש העלייה להר הבית בהיקפים גדולים שילכו ויתעצמו, חילוניים ודתיים כאחד, יקרב אותנו לגאולה השלמה.