מאת: ד"ר אלדד קולנשר
חג הפסח הוא 'זמן חירותנו' ויש לו ארבעה שמות נוספים: חג האביב, חג החירות, חג המצות, חג הגאולה. זהו חג המשפחה שמחבר אותנו לזהות היהודית, לארץ ישראל, לעם ישראל, לקהילה ולשפה העברית. חיבור זה מקנה לנו הרגשת שייכות ויכולת להתגבר על שעות קשות. המצווה והמטרה המרכזית של סדר פסח היא "וְהִגַּדְתָּ", כדי לשמר ולפתח את הזיקה לשורשים ולזהות היהודית. שמירת היהדות היא הסיבה לכך שעם ישראל הוא היחיד מעמי הים התיכון ומסופוטמיה שממשיך להתקיים ושומר על זהותו מזה 3500 שנה. המצווה להגיד היא ייחודית, בעוד שאר המצוות נוגעות לעשייה, ומכאן שמה של הגדת (להבדיל מאגדה) הפסח. בדומה לכך, פסח נקרא גם פה-סח. קריאת ההגדה נועדה לעורר את סקרנות הילדים, כדי שישאלו שאלות.
ליציאת מצריים יש עדויות רבות ממקורות היסטוריים שמחוץ להגדת הפסח ולתנ"ך (פפירוס איפּואֵר השמור במוזיאון העיר ליידן שבהולנד, כתובת על תיבת שחם מאל-עריש, פפירוס השמור במוזיאון ארמיטאג' בלנינגרד, נבואת נפר-רח'ו המתארת אסונות טבע, עדויות לרעש עצום במזה"ת בסביבות 1500 לפנה"ס, מזבח יהושע בהר עיבל). מצריים היתה בית העבדים של העולם העתיק ומעולם לא הצליח לברוח ממנה אפילו עבד אחד. בעולם שבו החזק נחשב לצודק, עבדות נתפסה כדבר טבעי ומובן מאליו. ביציאת מצרים עם ישראל המציא לראשונה את מושג החירות. כך השתנתה המציאות בעולם כולו ואיפשרה יציאה מעבדות לחירות. אין פלא שיציאה זו היתה המודל שאומץ על ידי עמים שחתרו לעצמאות, לרבות 'אביב העמים' באירופה ועצמאות ארצות הברית. המתיישבים הראשונים (שהגיעו לארה"ב מאירופה בספינה מייפלאואר, 1620) ראו עצמם כבני-ישראל מודרניים ומכאן גם השמות התנכ"יים של כאלף ערים, עיירות ואתרים בארה"ב (ירושלים, ציון, שילה, בית-אל וכו').
פסח הוא יום ההולדת של עם ישראל
ביציאת מצרים הפכנו לעם; זהו האירוע המכונן של עם ישראל. אין שום מאורע שהשפיע באופן כה עמוק על עם ישראל, תרבותו והתפתחותו כמו יציאת מצרים. רוב המצוות הן בעלות זיקה ישירה ליציאת מצרים או למאורעות שהתרחשו כתוצאה ממנה, לרבות השבת ושלושת הרגלים (שיציאת מצרים מוזכרת בהם).
פסח כסמל החירות
מטרת היציאה לחירות – של בני ישראל כפרטים וכעם – היתה קבלת התורה ביד משה בהר סיני חמישים יום אחרי היציאה ממצרים. זו ההתגלות היחידה של א-לוהים לעם שלם לאורך היסטוריה. היפוכה של החירות היא עבדות. החוויה הקשה של עבדות במצרים הטביע בנו את תודעת החירות ומבחינה רוחנית לא ניתן לשעבד אותנו. כשם שגלות מצרים היא שורש כל הגלויות, כך גאולת מצרים היא התבנית לגאולה שתבוא, הן גאולה לאומית והן גאולה פרטית.
לחירות לאומית יש שני ממדים: חירות פיזית, דהיינו עצמאות; וחירות רוחנית דהיינו, עצמיות: זהות יהודית המכוונת את החיים הציבוריים. כדי שחירות לאומית תהייה ברת קיימא הכרחי שיתקיימו שני ממדיה: ללא שמירה על עצמיות יהודית לא ניתן יהיה לשמר לאורך זמן את העצמאות הפיזית. גם ברמת הפרט יש לחירות שני ממדים: חירות פיזית, דהיינו אי-שעבוד לאחר; וחירות רוחנית דהיינו, עצמיות: זהות עצמית ייחודית המכוונת לייעוד ייחודי ונשענת על זהות יהודית. גם לעבדות יש ממד פיזי, דהיינו תלות מוחלטת באחר, וממד רוחני, דהיינו ניכור מעצמיות, לרבות כניעה ליצרים והתמכרויות שהאדם אינו שולט בהן. לדברי הרב קוק: "יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות. נאמן לעצמיותו – בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים – הוא עבד". ליל הסדר אמור להחיות בקרב המשתתפים את החוויה של יציאת מצרים, כך שכל אחד יחוש כאילו הוא עצמו השתחרר זה עתה משעבוד מצרים. זהו כור ההיתוך שלנו ובאמצעותו "נעבור את פרעה" גם בימינו.
פסח כמעלית רוחנית
בחגי ישראל אנו זוכרים את האירועים שהתרחשו – ובכך כוחם של האירועים חוזר על עצמו. סיפור היציאה ממצרים בפסח, כאילו אנו בעצמנו יוצאים משם – "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלו הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם" – יכול להיות לא רק גאולה בעבר אלא גם בהווה. רוח א-לוהים שוֹרָה בבית היהודי ומאפשרת לנו לצאת לחופשי לא רק כעם, אלא גם כפרטים. כל אחד יכול להשתחרר מהמֵצָרים (מלשון מִצְרָים) שלו – כלומר מהבעיות שמגבילות אותו. כדי להגיע לכך, עלינו לקיים ליל הסדר כהלכתו. דווקא הסדר הצפוי של קריאת ההגדה יכול לאפשר לנו כוחות לא-צפויים, כמו בניסים של יציאת מצרים.
ליל הסדר מגביר אחדות ומעודד התחברות לשרשרת הדורות
בליל הסדר כולם מסובים יחד סביב אותו שולחן ומשוחחים איש עם רעהו בגובה העיניים, מתוך תחושת אחדות שחזקה בהרבה מחילוקי הדעות. האחדות שבפסח מתבטאת בראש ובראשונה בזכירת ההיסטוריה המשותפת שבנתה אותנו כעם. הגדת הפסח מְזינה את ההכרה בזהות המיוחדת של עם ישראל. סדר הפסח נועד ליצור התעוררות רגשית שבה כל יהודי יתחבר לשרשרת הדורות ויגלה מחדש את עומק שייכותו לעם ישראל.
ללא מרור אין חירות
אכילת מצה – כסמל לשחרור – ביחד עם מרור – כסמל לעבדות – ממחישה את מחירה הגבוה של החירות. פעמיים הרסו אויבנו את בית המקדש שלנו והגלו אותנו מארץ ישראל. גם שהותנו בגלות ושיבתנו לארץ לפני שני דורות היו כרוכים במחיר כבד. מי שחפץ בחירות צריך להיות מוכן לשלם את מחירה.
שבת הגדול כתנאי מקדים לגאולה
בשבת שקודם לפסח אנו מציינים מהפך תודעתי בקרב בני ישראל, שבא לידי ביטוי בכך שהעזו לקשור את השה (א-לוהי מצרים) ולהכריז שהם עומדים להעלותו לקורבן. העזה זו גרמה למצרים להימנע מלהגיב. זאת ועוד, לאחר שהשה נשחט, הוא נצלה על האש בשלמותו, כדי שהשכנים המצרים יבינו את המתרחש. בני ישראל הגדילו לעשות וסימנו את המשקוף בכמה טיפות מדם השה. בהתרסה כנגד המצרים הוכיחו בני ישראל ניצחון על הפחד והטילו פחד על המצרים. ניצחון רוחני זה שחרר את העבדים משעבוד (מלשון עבד) והיה תנאי הכרחי לגאולה. ללא התעוררות מלמטה, עם ישראל לא היה ראוי לחסדים מלמעלה ונס יציאת מצרים לא היה מתחולל.
משה רבנו: מחולל הגאולה בשליחות השם
משה רבנו הוא המנהיג הגדול בהיסטוריה. פעילותו בנתה את עם ישראל ויצרה תשתית רוחנית גם לאסלאם ולנצרות. משה בהיפוך אותיות הוא השם – רמז לכך שהיה בחציו אדם ובחציו שליח א-לוהים. משה הוא הנביא היחיד שלא הסתפק באסטרטגיה ובהשפעה בין אישית, אלא היה גם מנהיג אדריכל שבנה את מוסדות השלטון ומיסד אורחות חיים לדורות. גדולתו הוכרה גם בעולם הרחב. בארה"ב, למשל, יש מעל 200 אנדרטאות שלו ושל לוחות הברית שהוריד מהר סיני, לרבות במוסדות חשובים כמו בית הנבחרים, בית המשפט העליון, ספריית הקונגרס ומשרד המשפטים.