מאת: שי רוזנגרטן
היום כ"ט בנובמבר, היום לפני 72 שנה הוכרה זכותינו למדינה יהודית בארץ ישראל ע"י האומות המאוחדות- והשאר היסטוריה..
לאורך השבוע האחרון יצא לי לפגוש שלושה נציגים ישראלים כלכך של המחיר הכבד שנאלצנו לשלם כעם מאז ועד היום:
מירב חגאג האמיצה ששכלה את ביתה שיר הי"ד, הגיעה להפגין כנגד האיחוד האירופי והוזמנה לחקירה ביום א'.
דבורה גונן אימו של דני הי"ד, שכיבדה אותנו בנוכחותה בתמ"צ בו הוקרן הסרט "בשם הבת" שהתקיים ביום ד'- והסבירה לנו על עמדתה הנחרצת נגד הטרור ובעד החיים.
והיום יצא לי להיות באזכרתו של רון קוקיא הי"ד, ולפגוש את בועז קוקיא אשר ביחד עם משפחתו הקים מפעל הנצחה מפואר אשר כולל תוכנית הסברה ציונית, תמיכה בתנועת 'השומר החדש', הוצאת אפליקציה שאותה הגה בנו- כל זאת תוך שיתוף פעולה וקירוב הציבור הבדואי התומך במדינה, ועוד.
זהו מגש הכסף שעליו הוגשה לנו מדינת היהודים – לא החלטות באו"ם ולא הכרה זרה אחרת – רק לחימה עיקשת על זכותנו הלאומית לבית בארצנו.
אני מודה ל תנועת אם תרצו שבמסגרתה יוצא לי להיחשף ולקחת חלק בפעילויות כה חשובות, וכמובן ל פורום בוחרים בחיים שכל הנזכרים לעיל שותפים להקמתו, והוא מייצג את הגבורה היהודית בהתגלמותה- אוהבים אתכם ותומכים בכם.