אחרי שהאבק של שעיטת העדר ישקע, תישאר העובדה הפשוטה שיש מחנה פוליטי שמתנגד להגדרת מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. אותו מחנה הסתיר עד עכשיו (במודע או שלא במודע) את עמדתו שתומכת בפועל במדינה דו לאומית, וחקיקת חוק הלאום הסירה מעליו את המסיכות.
החוק הישראלי והפסיקה המפרשת אותו הם בסיס איתן לעקרון השוויון שמעוגן גם בחוקי יסוד. בניגוד לספין, שופטי בית המשפט העליון כוללים את ערך השוויון כערך אינטגרלי של חוק כבוד האדם וחירותו ופוסקים בהתאם באופן עקבי. החוק הישראלי לא ביסס עד עתה את הערך הלאומי ובמשך השנים ניצלו זאת תומכי המדינה הדו-לאומית כדי לכרסם בכל דרך במהותה של ישראל כמדינה יהודית. את הבעיה הזו בא חוק הלאום לפתור.
זה הזמן של כל אזרח ישראלי לאמר באופן הברור ביותר: אני בעד חוק הלאום. אני תומך במי שמקדם את רעיון הבית הלאומי ומתנגד למי שמקדם את רעיון המדינה הדו לאומית. אני תומך בחברה שיש בה שוויון זכויות אזרחי ומתנגד למי שמסית מגזרים שכרכו את גורלם בגורל המדינה בשביל אינטרסים צרים. אני בעד החזון הציוני על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל!
