הפוסט המקורי של Tom Nisani הוסר מהפייסבוק כי כל תומכי המחבלים דיווחו עליו, אז הנה הוא שוב:
בין טירוף לשיגעון.
התמונה הזו פשוט בלתי-נתפסת. הזויה. מכעיסה.
חברים, זו המציאות איתה מתמודדים פעילי "אם תרצו" בכל הקמפוסים בארץ. כאן הילדים, האחים והחברים שלכם לומדים. ממש כאן.
האקדמיה שלנו התחרפנה, ומאפשרת מחזות שאנחנו לא רואים אפילו ברחובות הכי חשוכים במדינת ישראל.
איפה יעזו סטודנטים ערבים להגיע מרחק יריקה מדוכן הנצחה לחייל ישראלי שנרצח לפני 4 ימים ולנופף מעליו עם דגל הטרור של אש"ף?
איפה יעזו סטודנטים ערבים מפונקים שלומדים על חשבוננו (!!!) באקדמיה ומשלמים קמצוץ ממה שאנחנו, סטודנטים שהקדישו את מיטב שנותיהם לצבא בזמן שאותם מחבלים אוכלי חינם כבר היו במסלול קבלה מועדף ללימודים גבוהים, להגיע ולבזות עמדת זיכרון והתייחדות עם חייל בשר מבשרנו שנפל לפני שעות בודדות?
האקדמיה הזו, הכר הפורה הזה לרדיקליזם, שנאה ונגטיביות, היא המקום הבטוח היום לסטודנטים השואבים כוחות ממרצים אלימים וקיצוניים ומבטאים את השנאה שלהם לכל מה שאנחנו מאמינים בו.
ולכל הדבר הזה האוניברסיטאות והקמפוסים השונים ובפרט האוניברסיטה העברית, נותנות גב ותמיכה אינסופית.
כן כן, האוניברסיטה העברית, המוסד הזה שהוקם כחלום והגשמה יהודית, מוכיח פעם-אחר-פעם שכיום ראוי לסגור אותו יותר מאשר לשמר אותו.
מוסד שעידוד טרור הופך בו לחופש ביטוי, מוסד שמתעקש שוב ושוב להלך אימים ולקחת פרטים מזהים מסטודנטים שעומדים עם דגל ישראל מול טרוריסטים שקוראים להם "ציונים החוצה", או "פלסטין ערבית מהים עד הנהר", מוסד בו מחבלים שמכים מאבטחים מגיעים לשבת על ספסל הלימודים למחרת, מוסד בו מעזים לדרוש מאנשים לקפל עמדת הנצחה לחייל כי "זה מעורר פרובוקציה".
במציאות הזו פעילי "אם תרצו" ברחבי הארץ הם חלוצים, יחידה מובחרת שלא מוכנה לקבל את המציאות הזו גם במחיר של "הסתבכות" עם דיקנים ואחראי ביטחון שמרשים לעצמם ל***ן על כולנו.
ולנו נמאס מזה.
יש גבול למה שהדעת יכולה לסבול.
יש גבול גם לסבלנות של עם סבלני ומתחשב כמו העם היהודי.
אנחנו לא ניתן לבזות את זכרו של חייל צה"ל, גם במחיר אישי. לא ניתן.
אני קורא מכל הלב לכל סטודנט וסטודנטית – להפסיק לפחד, ולהתחיל להתנגד.
בתמונה: Dudi Eltsufin רכז אם תרצו ירושלים – באוניברסיטה העברית נלחם כמו אריה את מלחמתה של החברה הציונית כולה.