אבי הלאומיות
חג החירות – הפסח – אינו רק החג הלאומי המכונן ביותר בתרבותו של עם ישראל, אלא המאורע המשפיע ביותר בעיצוב החשיבה הלאומית באשר היא. אם נתעלם לרגע מן הרובד הרוחני שמלווה את רצף ההתרחשויות (למרות שזה קשה מאד) נגלה שסיפור המסגרת הפשוט של יציאת מצרים יצר ברבות השנים את "מגדיר הלאומים" שאנו משתמשים בו עד היום.
אדם כריזמטי (משה) מאחד אוכלוסיית עבדים תחת מכנה משותף אחד (עמו של אלוהי ישראל) – וביחד הם מורדים במשעבדם (פרעה) כדי לשוב אל מולדתם המיתולוגית (הארץ המובטחת) – שרק בה יוכלו לממש את חייהם התרבותיים והרוחניים באופן שלם. (את "המדריך למשתמש" קיבלו בהר סיני).
זהו הרעיון הלאומי כולו בזעיר אנפין. אוכלוסייה המאמינה שיש לה מוצא עממי משותף, ובעלת זיכרון היסטורי ושפה משותפים, ובנוסף לכך מאמינה שיש לה גם טריטוריה משותפת שרק בה תוכל לבטא את תרבותה באופן מלא- אינה אוכלוסייה סתם, אלא לאום בעל זכות מלאה להגדרה עצמית. לכן משה הוא אבי הלאומיות.
משה אגב לא היה מנהיג העבדים היחיד בהיסטוריה שהצליח להתעלות על משעבדו. הוא פשוט היה המוצלח מבניהם.
ספרטקוס למשל הוא דוגמא הפוכה. דוגמא למנהיג עבדים שפתח במרד ענק (במקרה הזה ברומאים), אך לאחר הישגו הכביר הראשון- שחרור ובריחה המונית, הוא וצבא המורדים שלו פשוט עשו פניית פרסה ובחרו להילחם עד הסוף המר במקום להמשיך לטריטוריה נכספת.
ספרטקוס נכשל לא רק כי מפני שהאוכלוסייה שלו הייתה ערב רב, אלא כי לא היה לו שום חזון לחיים. האיחוד של הקבוצה שהוא יצר נשען רק על המלחמה ולכן לא יכל להשתחרר ממנה.
כמו ספרטקוס- כך גם תנועות לאומיות רבות שנכשלו לאורך ההיסטוריה. תנועה לאומית ללא חזון לחיים, נידונה לכיליון. נס המרד עצמו פשוט אינו מספיק. מפני שהוא יוצר מעגל סגור של אלימות ללא מוצא.
מכאן קל להבין גם את סוד ההצלחה הכביר של התנועה הציונית.
הציונות הצליחה כי הרעיון היסודי שלה הוא חזון לחיים. לכן השחרור הפיסי מהגלות המשעבדת היה חלק מוגבל מחזונו הרחב של בנימין זאב הרצל. השחרור הרוחני והתרבותי של העם היהודי הוא שעמד בראש מעיניו. לא בכדי קבע ש"הציונות היא שיבה אל היהדות עוד בטרם היא שיבה אל ארץ ישראל." הרצל, כמשה, שאף לתחייה. לחיים. לעתיד טוב יותר.
בימינו, אנו רואים כיצד קורסים הרעיונות הלאומיים והעל-לאומיים בזה אחר זה ורק הרעיון הציוני נותר כסלע איתן. רעיון מדינות הלאום הערביות- קרס. רעיון המדינה האסלמית- הוכח כגיהינום. והרעיון הקוסמופוליטי של אירופה מתפורר לנגד עיננו.
בעוד הגלויות משתעבדות לתוך עצמן, מסתמן הרעיון הציוני והמנגנון המדיני שהקים- "מדינה יהודית ודמוקרטית" כטוב וכמבטיח ביותר מבין כל האחרים. רעיון עם עתיד.
אבל להצלחה אויבים ומתקנאים רבים ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו. חלקם פועלים מבחוץ וחלקם שתולים מבפנים. והשם יצילנו מידם… אבל רק אם נאמין בצדקת הדרך וניטיב לנווט באופן מושכל נהיה ראויים לחירות שבארץ המובטחת.
חג חירות שמח
מתן פלג תנועת "אם תרצו"
