לפני מספר דקות סיימתי הצצות לתכנית ארץ נהדרת. פתאום קיבלתי בפרצוף את כל הכיעור והאימפוטנציה של החברה שלנו, מה שהפך להיות מיין סטרים.
בעונה החדשה החליטו על פינה שבה תשוכתב ההיסטוריה של ישראל, "זה לא מה שהתכוונו אליו". אני כבר לא מדבר על כך שהציגו את אנשי העשייה הביטחונית שלנו באור מלגלג, יותר מכך. נטען כאילו התכוונו להביא לארץ את שחקן הכדורגל דיאגו מראדונה ולא את אייכמן. ניסו לצחוק על דבר כל כך חזק כמו משפט אייכמן. קודם לכן הציגו את אולמרט פרץ וחלוץ במשחק 1 נגד 100 שמנסים להסביר ולתרץ את אירועי המלחמה בצורה שפשוט מבזה את זכר החללים.
צריך לומר – חברים, הייתה פה מלחמה! נכון, תמיד אפשר לצחוק אבל יש גבול. אין זה משנה כלל באיזה אור אני רואה את אותם אישים שכעת עמדו למשפט בארץ נהדרת, אני פשוט יודע שדבר כזה לא יכול להיעשות. יש גבול גם לציניות. אנו מדברים על החלטות כל כך כבדות משקל ועל אנשים שאני מאמין באמת ובתמים שבוודאי לא התכוונו לעשות רע לעם ישראל. הצורה בה הם הוצגו הייתה פשוט מזעזעת!
נכון, הייתי שותף מן ההתחלה לתנועת המחאה כנגד אותם אנשים, מודה. כיום אני ממשיך ונאבק על מנת שאהוד אולמרט לא יהיה ראש ממשלה. אין בכך כדי להצדיק את הרצח הנוראי שעשו לאנשים אלו במסווה של צחוק. לאחר מחשבה אני בטוח שהדבר לא נעשה כנגדם, הפשע נעשה כנגד עם ישראל כולו, הפשע של איבוד כל קשר לגאווה הלאומית והבעיה השורשית ביותר – הרמנו ידיים.
כחברה, הפסקנו לעשות ולקוות, אנחנו כבר משוכנעים שאין מה לעשות ו"כולם אותו דבר", "כולם חרא" ו"אין מה לעשות". אם גם ככה אין ולא תהיה ישועה אז קדימה, רצוי שנצחק על המצב, נשפיל את עצמנו אבל לפחות נצחק קצת בדרך. הרי מיהו ישראלי? זה שגונב ברזים ומגבות מבתי מלון, זה שעוקף בתור, זה שמרמה את המערכת ויוצא גבר, זה שמקלל ומגדף, זה שיצעק על נותני השירות בכל מצב, זה שיסחט כספים מכל חברה שהשתמש בשירותיה ובמיוחד זה שיש עליו מראש תווית של "דפוק".
לא פלא שאנחנו שונאים את עצמו, הדימויים שלנו כחברה הם הזויים. הפכנו להיות חברה מזוכיסטית. עד מתי אני אשמע את קריאת הגנאי "נו, ישראלים!"?! לא יתכן שכך נאמץ את עצמנו. כל פעם שמציגים ישראלים בדרך הזאת אני נעלב באופן אישי. לרוב מדובר באנשים שחושבים שהם טובים מכולם והם ודאי לא ישראל או גרוע מכך – אנשים שמתגאים במומים שלהם עד כדי רצון לשימורם.
אני מציע ליצור לישראלי אתוס חדש – מהיום כל הרמאים, ובעלי התכונות המכוערות לא יוכרזו כישראלים, הם יקבלו בדיוק את הכינוי הנגדי. מי שמקלל ומגדף לא משקף ישראליות. מי שגונב מגבות וברזים מבית מלון הוא לא ישראלי! אם יגידו שזאת תופעה ישראלית אז תאמרו כך – הרי גם בחברה ערכית, תמיד יש את יוצאי הדופן, אלו שיתכן ובולטים אבל לא משקפים. גם אם הם משקפים את פני החברה, הם לא משקפים את האתוס שהחברה מחליטה לאמץ לעצמה. אני מציע להתכחש לאנשים אלה כישראלים "טיפוסיים", לאור תכונותיהם השליליות. מי שמחזיק במידות שכאלה לא זכאי להיקרא ישראלי. דומה הדבר לראש ממשלה שמתוקף תפקידו הוא מנהיג אך לא בהכרח זכאי להיקרא מנהיג.
נשאלת השאלה החשובה יותר – קבענו מיהו לא ישראלי, עכשיו צריך לקבוע מיהו כן, הרי אי אפשר לחיות על השלילה. איני מציע לקבל דווקא את דעתי בבניית האתוס ה"חדש", אני רק אומר שצריך להתחיל לבנות אותו. לפי האתוס שאני מציע ישראלי הוא אדם צנוע, שואף לקיום צדק, מעורב, מכיר את הארץ ושביליה, מכיר את מקורותיו, משרת בצה"ל, בעל תעוזה, אין בו פחד להתעקש על ריבונות בארצו, מוכן להקריב למען חבריו, אוהב את אריק אינשטיין ושלמה ארצי רואה ערך בהקשבה לזולת, ששוקל את דעות האנשים בצורה נקייה ולא שוכח להביע את הקשר למורשתו ( ומתוך כך גם תפקידו).
לא חייבים להסכים איתי, אבל דבר אחד ברור – אסור להישאר חברה כל כך צינית ומזוכיסטית. הציניות הזאת מעוורת את עינינו. הדבר מחדיר בדור הצעיר את סם השיתוק וההתלוננות. הסם שגורם לנו לשבת על הספה בסלון ולטעון ש"כולם אותו דבר". הטענה הזאת היא כל כך גרועה עד כדי כך שהיא מביאה אותנו למצב שכדי להאמין בה אין צורך בכל לימוד, העמקה או ידיעה, אפשר פשוט להגיד ולצאת ידי חובה. אם גם ככה כולם אותו דבר והכל חרא אז מה נותר לי לעשות חוץ מלבכות על מר גורלי ולהכניס קצת עקיצות ציניות כדי לפלפל את המצב.
צריך להחזיר מה שקרוי "פרות קדושות" וליצור נכסי צאן ברזל. צריך לקדם שוב דברים שאין לצחוק עליהם והכי חשוב – לראות גם את הטוב ואת החיובי (גם אם רק כשאיפה). יש לנו כל כך הרבה דברים חיוביים להתגאות בהם ואווירת ה"לא שווה כלום" אינה מקובלת עלי. צריך לצאת ולעשות, חדל הערות ציניות המביאות לשיתוק. כשלאדם יש בעיה רצוי שיתמודד איתה ולא יצחק עליה מייד. החזרת האכפתיות תהפוך אנשים להיות הרבה יותר מחויבים לערכים ומורשת ומכאן הדרך לתיקון החברה.
לא עוד ישיבה וזריקת הערות רדודות על הספה, הגיע הזמן להתחיל לחקור, להתעניין, לרדת לעומקם של דברים ולפעול למען תיקון. מי שחושב שאין בכוחו לתקן, די בכך שייתן את הכבוד לאלה שכן מנסים ויתמוך בהם מבחוץ. אין צורך לחרוץ גורלה של כל פעולה מראש ככישלון, אין צורך להתייחס לכל אדם שרוצה לשנות כאל נאיבי שאינו מכיר את המציאות. קצת חוסר הסתגלות לעולם לא תזיק לנו, משם ננסה לשנות את העולם כך שיהיה טוב יותר לנו.
השינוי מתחיל בנו. פעם הבאה שישתמשו ב"ישראלי" כגנאי, תדעו איך לענות. כשנרצה לתאר משהו נשגב ויפה שעונה על האתוס הישראלי שלנו, נאמר שהוא ראוי להיות ישראלי או פשוט נאמר – הוא ישראלי!
