האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט ועוד שני ארגונים רוצים שבג"ץ יכתיב לחיילים את מי לעכב ולכמה זמן. המדינה כבר חידדה את הנהלים, והם ממשיכים לדרוש פיקוח שיפוטי על שיקול הדעת המבצעי.
ההחלטה את מי לעכב ביהודה ושומרון, ולכמה זמן, מתקבלת בשטח ובזמן אמת, מול אנשים שחלקם עלולים להיות מחבלים. ארבעה ארגונים שקיבלו בשנים 2021-2026 יותר מ־50 מיליון ש"ח מממשלות זרות ומישויות מדיניות זרות, לפי נתוני המימון שאספה התנועה, מבקשים להעביר את ההחלטה הזו מהמפקד בשטח לאולם בית המשפט העליון.
את העתירה הגישו ב־14.5.2026 האגודה לזכויות האזרח, הקרן למגיני זכויות אדם, חקל – ברית להגנה על זכויות אדם והמוקד להגנת הפרט, נגד מפקד כוחות צה"ל באזור. בדיון שנקבע למחר יצטרך בג"ץ להחליט אם להמשיך לעסוק בשגרת הפעולה של החיילים, אף שהמדינה כבר הודיעה לו שהבעיות טופלו ושהעתירה התייתרה.
את פעילות חיילי צה"ל בשטח צריכים לנהל מפקדי צה"ל, במסגרת החוק ומתוך אחריות לחיי החיילים ולביטחון התושבים. לא ממשלות זרות, ולא שופטי בג"ץ.
המדינה כבר תיקנה את הנהלים, והעותרים ממשיכים לדרוש פיקוח שיפוטי
לפי פרסום של האגודה לזכויות האזרח, העותרים טוענים שחיילים מעכבים פלסטינים "ללא עילה ובניגוד לדין", מעבירים אותם לבסיסים צבאיים ומחזיקים אותם שם שעות ארוכות. הם מבקשים שבית המשפט יחייב את הצבא להבטיח שהחיילים יפעלו "אך ורק בגדרי הסמכויות הנתונות להם".
המדינה השיבה באוגוסט שהנהלים חודדו ושחל שיפור במצב בשטח. היא הציגה נוהל סודי שמסמיך חיילים לעכב לבסיסים "כדי להבטיח תנאי עיכוב הולמים", וטענה שכל שאר הבעיות שהעלו העותרים נפתרו.
כך פועל צבא שמחויב לחוק: הוא בחן את הטענות, עדכן את ההנחיות והציג לבית המשפט את המסגרת שלפיה הוא עובד. התשובה של הארגונים בספטמבר הייתה שהמצב רק החמיר. כשכל תיקון של הצבא נענה ב"המצב החמיר", הדרישה כבר איננה נוהל טוב יותר. הדרישה היא פיקוח קבוע של בית המשפט על כל החלטה של חייל במחסום ובשטח.
עיכוב בשטח הוא החלטה מבצעית, לא שאלה לבג"ץ
אף אחד לא טוען שחיילי צה"ל פטורים מהחוק. יש להם פקודות, מפקדים ונהלים, ומי שחורג מהם נדרש לתת דין. השאלה היא מי קובע את הכללים: המפקד שמכיר את הגזרה ונושא באחריות לחיי הלוחמים, או שופטים שקוראים תצהירים חודשים אחרי המקרה.
שופט בירושלים רואה רשימה של מקרים. הוא לא רואה את הלילה בכפר, את ההתרעה המודיעינית או את החשוד שלא ברור אם הוא חקלאי או תצפיתן. חייל שיודע שכל עיכוב עלול להפוך לסעיף בעתירה מתחיל להסס, וביהודה ושומרון היסוס עולה בחיים.
וזה לא מקרה בודד. לפני כשבוע דרש בג"ץ מהמדינה לוח זמנים להחזרת תושבי מחנות הטרור בשומרון, אף שהמדינה הבהירה שהנסיבות הביטחוניות לכך עדיין לא מתקיימות. בשני המקרים שיקול הדעת השיפוטי בא במקום שיקול הדעת המבצעי.
כסף של ממשלות זרות לא צריך לקבוע את כללי הפעולה של צה"ל
אנחנו לא טוענים שהכסף הזר מימן דווקא את העתירה הזו. אבל ארגונים שנשענים על מימון של ממשלות זרות פונים שוב ושוב לבג"ץ כדי להגביל את הצבא. בספר "החזית השמינית" של התנועה מתוארות אותן עמותות, ובהן האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט, כמי שחוזרות לבג"ץ בעתירה אחרי עתירה במהלך המלחמה. המוקד, למשל, עתר גם נגד "מעצר לחימתי".
אנחנו אומרים את זה בבירור: ממשלה זרה היא לא צד לגיטימי בוויכוח על כללי הפעולה של חיילי צה"ל. כשמדינות באירופה מפעילות לחץ מדיני על ישראל, וארגונים שנתמכים בכספן פונים לבית המשפט כדי לכבול את הצבא, זו לוחמה משפטית במימון זר. זה אותו מנגנון שראינו כשבריטניה מימנה עמותות שסיפקו את הנרטיב לסנקציות.
לכן הממשלה הבאה חייבת לצמצם את המוטיבציה ואת האינטרס של ממשלות זרות לממן ארגונים בישראל, ודרכם להשפיע על מדיניות הביטחון באמצעות עתירות לבג"ץ. בספר התנועה מציעה לעשות זאת ב"סגירת הברז" למימון ממשלתי זר ובוועדת חקירה פרלמנטרית למעורבות זרה.
ישראל היא מדינה ריבונית. את מדיניות הביטחון שלה קובעים הדרג המדיני ומפקדי צה"ל, ואת החשבון הם נותנים לאזרחי ישראל, לא לבירות באירופה.
את התמונה המלאה של המימון הזר ושל הלוחמה המשפטית אפשר לקרוא בספר "החזית השמינית".
