רצח עם הוא ניסיון להשמיד אוכלוסייה, בשלמותה או בחלקה, בגלל השתייכותה לאותה אוכלוסייה. זו ההגדרה, והיא אינה מתקיימת בעזה. לישראל הייתה עליונות אווירית מלאה בכל הרצועה, והיא בחרה ללחום מדלת לדלת במחיר כבד לחייליה.
כך השיב הפרשן האמריקני בן שפירו לשואל שהאשים את ישראל ב"רצח עם" נגד הפלסטינים והלבנונים. התשובה שלו מחזירה את הדיון מהסיסמה אל ההגדרה, ומשם אל העובדות.
לישראל הייתה היכולת להשמיד, והיא בחרה ללחום מדלת לדלת
מי שמשתמש במילה "רצח עם" נגד ישראל משתמש בה לא נכון. ההגדרה ברורה: ניסיון להשמיד אוכלוסייה על בסיס השתייכותה. אילו ישראל רצתה לבצע רצח עם בעזה, הייתה לה היכולת לכך. היא יכלה להשטיח את הבניינים עם האנשים בתוכם. במקום זאת צה"ל נכנס מדלת לדלת, במחיר של חיילים רבים.
בלשונו של שפירו, בתרגום שלנו: "הרעיון שצה"ל ביצע איזשהו רצח עם בעזה סותר כל עובדה, וסותר כל מחקר שנעשה אי פעם בנוגע לסטטיסטיקה של מלחמה. ישראל למעשה מנהלת את המלחמה המדוקדקת ביותר, בנסיבות הקשות ביותר, בתולדות הלחימה העירונית."
חמאס מתחבא מאחורי ילדים כי ישראל נמנעת מלפגוע בהם
שפירו אינו מכחיש שיש נפגעים אזרחיים משמעותיים. הוא מסביר את הסיבה: חמאס מתחבא מאחורי ילדים, ויש לכך סיבה אחת בלבד. זה כלי יעיל להרתיע את ישראל מלפגוע במחבלים.
ההיגיון פשוט. מחבל שיודע שלצד השני לא אכפת להרוג את ילדיו לא יתחבא מאחוריהם, כי הם ייפגעו. מחבל שיודע שישראל לא תירה עליו אם יסתתר מאחורי ילדים, יבחר להסתתר מאחוריהם. עצם ההתחבאות מוכיחה שחמאס יודע שלישראל אכפת מחיי ילדים.
מי שלא רוצה שיפגעו בילדיו, לא מתחבא מאחוריהם.
עלילת רצח העם היא נשק תודעתי נגד ישראל
המילה "רצח עם" הפכה לנשק תודעתי נגד ישראל, ואנחנו בתנועת אם תרצו נאבקים בו. כבר הבאנו את דבריו של גרג גוטפלד, שענה לממדאני על עלילת רצח העם, ואת הנתונים שבהם רון דרמר מפרק במספרים את עלילת רצח העם בעזה.
גם בזירה האמריקנית רוברט קנדי ג'וניור מצביע על רצח העם האמיתי במדינות שסביב ישראל, בעוד אותה מילה מושלכת שוב ושוב כדי לטשטש את ההבדל בין מחבלים שיוצאים לרצוח לבין מדינה שנלחמת כדי למנוע את הטבח הבא.
אותו היגיון עומד מאחורי דבריו של מנכ"ל פלנטיר אלכס קארפ, שאמר שחמאס מנצל מיליוני "אידיוטים שימושיים" במערב כדי להפוך כל הרוג לכתב אישום נגד ישראל.
בלי הגדרה אין דיון, ובלי עובדות אין מוסר. ישראל נלחמת בנסיבות הקשות ביותר של לחימה עירונית, מול אויב שמשתמש בילדים כמגן. אנחנו אומרים את זה בבירור: לקרוא לזה רצח עם זו לא ביקורת, זו עלילה.
