אנחנו בתנועת אם תרצו נאבקים כבר שנים בהסתה שמתרחשת בקמפוסים בישראל. בסרטון הקצר הזה שי רוזנגרטן, לשעבר יו״ר התנועה ומחבר הספר "החזית השמינית", מסביר בפשטות למה קריאות לאינתיפאדה והאדרת שאהידים אינן עוד מחאה סטודנטיאלית.
הדברים נאמרו בשיחה בפודקאסט "על המשמעות" עם עו״ד תמיר דורטל, בחלק שעסק בגבול שבין חופש הביטוי לבין הסתה לטרור.
הקריאות בקמפוס הן ניסיון להרוס את מדינת ישראל
צפו בסרטון. רוזנגרטן פותח בכך שהגיע באופן אישי לוועדת החינוך בכנסת "כדי לדבר על הנושא הזה מספר פעמים". אחר כך הוא מונה את האמירות עצמן, אחת אחרי השנייה: "שאנחנו נתלה את האויב מתותח הטנק, ונקרא לאינתיפאדה… ונבעיר את הרחובות".
ומשם הוא עובר לציטוטים על השאהידים: "שאהיד המבורך, אנחנו נלך בדרך שלך".
המסקנה שלו חדה: "אז זה לא הפגנה. זה מדובר פה על ניסיון לבוא ולהסית, להרס מדינת ישראל, להילחם בה, להיאבק בה, וקריאות כאלה אתה לא יכול לעשות".
אנחנו אומרים את זה בבירור: הפגנה היא ויכוח על מדיניות. מי שקורא לתלות את האויב מתותח של טנק ולהבעיר את הרחובות לא מתווכח על מדיניות, הוא קורא לאלימות נגד מדינת ישראל ונגד אזרחיה.
אליטות שמאפשרות את ההסתה ופועלות גם במישור המשפטי
החלק השני של הדברים חשוב לא פחות. רוזנגרטן שואל "איך יכול להיות שאליטות פה במדינת ישראל מאפשרות לדבר הזה להתרחש", ומוסיף: "וחלקן לא מסתפקות בחופש הביטוי כמו שאתה מדבר, חלקן פועלות ברמה המשפטית".
כאן נמצא לב הבעיה. ההסתה עצמה מגיעה ממיעוט קטן, אבל היא לא הייתה מחזיקה מעמד בלי מי שנותן לה גב: הנהלות שמעדיפות לא להתעמת, ומי שהופך כל ניסיון לטפל בהסתה למאבק משפטי על חופש הביטוי.
כבר כתבנו בעבר על הנושא, כשפנינו ליו״ר ועדת החינוך בדרישה לכנס דיון דחוף על ההסתה באקדמיה. זה היה במאי 2024, אחרי שכמאה סטודנטים בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית קראו "מעזה יצאה הקריאה אינתיפאדה וניצחון".
מאז הבעיה לא נעלמה. בפברואר 2026 קיימה ועדת החינוך של הכנסת דיון על הסתה לטרור במוסדות להשכלה גבוהה, ובו הוצגו תיעודים מקמפוסים, ובהם קריאות "ברוח ודם נפדה את פלסטין" באוניברסיטה העברית. 28 ראשי אוניברסיטאות ומכללות הודיעו מראש שלא יגיעו לדיון, ואף דרשו לבטל אותו. באותו דיון, כרם שאולי, יו״ר תא אם תרצו, סיפרה שם שיש מילואימניקים שחוששים להגיע לקמפוס עם נשק כדי שלא יסמנו אותם.
החזית השמינית: ארגונים במימון זר, בתי משפט ואקדמיה
הסרטון הזה הוא דוגמה מוחשית למה שאנחנו מכנים "החזית השמינית". בזמן שלוחמינו נלחמו בעזה, בלבנון ובזירות נוספות, התנהלה בתוך ישראל מערכה אחרת: באקדמיה, בתקשורת, בארגונים במימון זר ובמערכת המשפט.
האקדמיה היא זירה מרכזית במערכה הזאת. מצד אחד יש בה מי שקורא לאינתיפאדה בקול רם. מצד שני פועלים ארגונים שמגייסים כסף מחו״ל ומפעילים לחץ משפטי על המוסדות ועל המדינה. התייחסנו לכך גם בתגובה שלנו לדוח עדאלה "אפרטהייד באקדמיה", ארגון שלפי מה שמסר בעצמו קיבל מתומכים בינלאומיים קרוב למיליון שקל לליווי ולייצוג של סטודנטים מול המוסדות.
את התמונה המלאה, מי פעל ואיך, ריכז רוזנגרטן בספר החזית השמינית: איך העולם שולט בישראל דרך ארגונים ובתי משפט. הספר חושף את מה שהתנהל מאחורי הקלעים בזמן שלוחמינו חירפו את נפשם.
האחריות מוטלת על ראשי האקדמיה ועל המדינה
חופש הביטוי הוא ערך חשוב, ואנחנו בתנועה נלחמים עליו בכל פעם שמשתיקים סטודנטים ציונים. אבל קריאה לאינתיפאדה והאדרת מחבלים אינן דעה. הסתה לטרור היא עבירה, והיא לא הופכת לכשרה רק משום שהיא נאמרת בתוך קמפוס.
ראשי האוניברסיטאות והמכללות לא יכולים להמשיך לטעון שאין בעיה ובאותה עת להחרים את הדיונים עליה. המוסדות האלה ממומנים מכספי הציבור, ומחובתם להבטיח שסטודנט שחוזר מהמילואים לא יישב בכיתה לצד מי שקורא להבעיר את הרחובות.
אנחנו נמשיך לחשוף את ההסתה בקמפוסים, להביא אותה לכנסת ולדרוש טיפול מלא ממי שאחראי עליה.
נתקלתם בהסתה בקמפוס שבו אתם לומדים? ספרו לנו בתגובות.
