
מי נלחם בטרור — ומי מנקה לו את השם
מי שנלחמים בטרור יום ולילה ומסכנים את חייהם למען ביטחון אזרחי ישראל הם חיילי צה״ל וכוחות הביטחון. לא נאומים על "תהליך". לא האדרה של רשות שמממנת מחבלים. לוחמים. אנחנו רואים את הפער הזה בכל זירה: מצד אחד לוחמים שמסתכנים גם כדי לצמצם פגיעה באזרחים — כמו בעדות על שאולי גרינגליק הי״ד מסייע לזקנה בעזה — ומצד שני קמפיינים בינלאומיים שמכפישים את צה״ל בזמן שהאויב משתמש באזרחים כמגן. לכן אנחנו גם דורשים חקירה כשמשרתי צה״ל לכאורה מדליפים נגד המדינה עצמה, כמו בפנייה שלנו ב־מכתב לרמטכ״ל ולשר הביטחון בעניין סרט NAZA.
הקונספציה לא מתה — היא משנה צורה
מי שממשיך למכור אותה כפתרון — מוכר שוב את אותה אשליה שעלתה לנו בדם. אנחנו לא מבקשים "פחות ביקורת". אנחנו דורשים אמת: מי שנלחם במחבלים ראוי לגיבוי; מי שמשלם למשפחות מחבלים ראוי לבידוד ולחשיפה; ומי שמדבר על ביטחון בלי להודות בכישלון הקונספציה — לא יכול להנהיג את השיחה הציבורית כאילו כלום לא קרה.
מה אנחנו דורשים
אמת על תשלומי הרשות לאסירים ביטחוניים; גיבוי לחיילי צה״ל מול הכפשות; וסוף להאדרת גורמים שמסרבים לכלוא מחבלים שרצחו ישראלים. מי שרוצה ביטחון — מתחיל בהכרה במציאות, לא בנוסטלגיה לקונספציה. לקריאה נוספת על המאבק על שמם של הלוחמים: שאולי גרינגליק הי״ד ו־מכתב NAZA לרמטכ״ל. אחרי כל מה שמדינת ישראל עברה, הגיע הזמן להתפכח. חבל שיאיר גולן ממשיך לדבוק בקונספציה במקום להכיר במציאות: רשות שמממנת טרור אינה שותפה לביטחון. היא חלק מהבעיה.
















