«שאולי גרינגליק הי״ד, בן דודי, מסייע לזקנה בעזה. בלי טשטוש פנים. לא 8200. מהשטח עצמו. אולי תעשו על זה סרט יובל ורחל? על לוחמי צה״ל שמסכנים את חייהם פעם אחר פעם רק כדי לא לפגוע באזרחי האויב. אותם אזרחים שנכנסו עם כפכפים כדי לטבוח באזרחינו. שחיכו צוהלים ברחובות עזה כדי לעשות לינץ׳ בחטופינו. או שנראה לכם שעל זה פחות ימחאו כפיים בוונציה?»
שאולי גרינגליק הי״ד והאמת מהשטח
יוחאי גרינגליק, בן דודו של שאולי גרינגליק הי״ד, כתב על בן דודו שנפל: שאולי מסייע לזקנה בעזה. בלי טשטוש פנים. לא 8200. מהשטח עצמו.
החובה לספר גם את סיפורם של לוחמי צה״ל
זו לא סיסמה שיווקית. זו תמונה מהשטח של לוחם צה״ל — אדם ששילם בחייו — שעוזר לזקנה בתוך רצועת עזה, בזמן שאותה זירה שימשה גם כבסיס לטבח, לחטיפה ולהתעללות.
אנחנו בתנועת אם תרצו לא מוכנים לקבל את הנרטיב החד־צדדי שמצלמים לפסטיבלים בחו״ל בזמן שמשמיטים את הצד הזה של המלחמה — כמו בעלילות נגד לוחמי צה״ל. כחלק מהמאבק על שמם הטוב, אנחנו מובילים גם את עוצרים את ההכפשה של חיילי צה״ל, למען לוחמים שמסתכנים שוב ושוב כדי לצמצם פגיעה באזרחים — גם כשהאויב משתמש באזרחים כמגן ובמרחב האזרחי כמנוף תעמולה.
מה נשאר מחוץ לפריים
כשסרט דוקומנטרי זוכה לתשואות על עלילות דם נגד חיילינו, חייבים לשאול בקול רם: למה את הסצנה הזו — של שאולי גרינגליק הי״ד עם זקנה בעזה — לא משדרים שם? למה דווקא הסיפורים שמפריכים את העלילה נשארים מחוץ לפריים?
אנחנו נמשיך להציג את האמת מהשטח: את גבורת הלוחמים, את המוסר שלהם תחת אש, ואת הפער בין מה שקורה בעזה לבין מה שמקבלים מחיאות כפיים בוונציה.
שאולי גרינגליק הי״ד זכרו לברכה. המשפחה שלו מזכירה לנו מי היו הלוחמים שלנו — ומי מנסה למחוק אותם מהסיפור.
