הקולות נספרו בקלפיות של מדינת ישראל, המנדטים יישבו בכנסת של מדינת ישראל, והניצחון נשלח לכתובת אחרת. "אנחנו מקדישים אותו לבני עמנו ברצועת עזה, בגדה המערבית ובירושלים הכבושה", אמר אוסאמה סעדי בנאום הניצחון שנשא בליל הבחירות, 27 באוקטובר, במטה הרשימה המשותפת בנצרת.
סעדי אינו פעיל שוליים שנסחף בהתרגשות. מאז 1996 הוא מזכ"ל תע"ל, מפלגתו של אחמד טיבי. הוא כיהן כחבר כנסת מטעם הרשימה המשותפת בשנים 2015 עד 2017 ו־2019 עד 2022, והשנה הוצב במקום ה־115 ברשימה. הוא דיבר מהבמה המרכזית של המפלגה, בלילה שבו נדמה היה שהיא חוזרת להיות גורם מכריע בפוליטיקה הישראלית.
לפי ספירת 70.7% מהקולות בתוצאות האמת החלקיות של ועדת הבחירות המרכזית, הרשימה המשותפת עומדת על 13 מנדטים ורע"ם על 6, ויחד הן מחזיקות ב־19 מנדטים. זה הישג פרלמנטרי מובהק, ואיש אינו מערער על זכותם של הבוחרים לבחור בו. הוא הושג בתוך הדמוקרטיה הישראלית, לפי חוקיה, ואחרי שבית המשפט העליון ביטל ב־2 באוקטובר את פסילת הרשימה ואפשר לה להתמודד.
"ממשלת ההשמדה" וירושלים "הכבושה"
סעדי הכריז מעל הבמה: "הפלנו את הממשלה הפשיסטית הזאת, ממשלת ההשמדה, ממשלת הטיהור האתני". מיד אחר כך באה ההקדשה, בסדר שנבחר בקפידה: רצועת עזה, הגדה המערבית, "ירושלים הכבושה", "כל בני החורין בעולם" ו"כל העם הפלסטיני שלנו".
"ירושלים הכבושה", בערבית "القدس المحتلة", היא מטבע לשון קבוע בשיח הפלסטיני. מי שמשתמש בו אינו מתאר שכונה מסוימת או מחלוקת על גבול. הוא שולל את הריבונות הישראלית בעיר כולה, כולל העיר העתיקה והכותל. כשחבר כנסת לשעבר, שהצהיר בעבר אמונים למדינת ישראל, בוחר במילים האלה בערב שבו מפלגתו נכנסת בכוח לכנסת, הוא מבהיר לקהל שלו איך הוא רואה את המדינה שבה הוא מתמודד.
גם הסדר מדבר. עזה ראשונה, עזה שממנה יצאו המחבלים לטבח 7 באוקטובר. אחריה יהודה ושומרון, שאותם כינה "הגדה המערבית", ורק אחר כך ירושלים, שאותה ביקש להציג כעיר תחת כיבוש. אזרחי ישראל שהצביעו לרשימה בגליל, במשולש ובנגב נכנסו לנאום רק אחר כך, כחלק מאותו "עם" שפרוש בעיני סעדי מעזה ועד נצרת. מי שהביא את המנדטים קיבל ברכה. מי שקיבל את ההקדשה ברובו לא הצביע כלל.
מנצרת, דרך הגליל, אל האסירים
את הבשורה שלח סעדי "מהעיר נצרת, עיר הבשורה", ובירך את "עמנו בגליל, במשולש ובנגב", שלדבריו הוכיחו את שורת המשורר אל־מֻתנבי: "לפי מידת בעלי הנחישות באים המעשים הגדולים". זו אותה מפה שכבר פגשנו במג'ד אל־כרום, שם מחלוקת על נקודת מרעה של קק"ל הפכה ל"פלסטין הכבושה". בגליל כינו את הצפון "פלסטין הכבושה", ובנצרת צירפו אליו את ירושלים. השפה אחת.
משם עבר סעדי לקהל נוסף. "וברכותינו גם לאסירים הנמקים בבתי הכלא. זו בשורה בשבילכם", אמר, ותקף את מי שלדבריו "עשה מחנות עינויים", איתמר בן גביר לפי הדיווחים, ושלטענתו התעמר באסירים "אפילו על הזיתים, על הביצה ועל הלחם". עכשיו, הכריז, "הוא בחוץ, בחוץ". זה אותו קו שכבר תיארנו אצל מוחמד מג'אדלה, שגייס את החברה הערבית לקלפי בשם תנאי האסירים הביטחוניים. הבחירות לכנסת הוצגו שוב כמנוף לטובת מי שיושבים בכלא.
מי השותף, ועל מה
יו"ר הרשימה, יוסף ג'בארין, סיכם את הלילה במילים "ממשלת הדמים הביתה". למחרת כתב יו"ר הדמוקרטים, יאיר גולן, ברשת אקס: "יש הזדמנות להקים ממשלת שינוי בשותפות עם אזרחי ישראל הערבים". הקול של כל אזרח ערבי שווה בדיוק לקול של כל אזרח יהודי, ועל זה אין ויכוח. הוויכוח הוא על המסר שנשמע מהבמה שאליה הובאו הקולות האלה. על מה שמלמדים המספרים של הבחירות האלה על טענת האפרטהייד כתבנו בכתבה על 19 המנדטים של המפלגות הערביות.
אנחנו אומרים את זה בבירור: מי שמקדיש ניצחון בבחירות לכנסת ל"ירושלים הכבושה" ומברך ממנו את האסירים בבתי הכלא אינו שותף לשלום, ומי שמבקש לבנות עליו קואליציה חייב להסביר לציבור על איזו ירושלים הוא מוכן לדבר.
חודש לפני שנרצח, עמד יצחק רבין על במת הכנסת ושרטט את הקווים שלו: ישות פלסטינית שהיא פחות ממדינה וירושלים מאוחדת בריבונות ישראל. שלושים ואחת שנים אחר כך, הקו הזה הוא בדיוק מה שסעדי שולל. מבחינתו אין ירושלים מאוחדת. יש עיר כבושה שמחכה לשחרור.
הקלפי בישראל עשתה את שלה וספרה כל קול, גם את הקולות של מי שמכנים את בירתה עיר כבושה. בנצרת התברר מה מנהיגי הרשימה מתכוונים לעשות בכוח שקיבלו. את החשבון הזה ראוי לשמור עד הפעם הבאה שמישהו יציג אותם כגשר.
