ב־25 ביולי 2023 הניח המודיעין הצבאי של חמאס על שולחנו של יחיא סינוואר מסמך שכותרתו "השפעת ביטויי המחאה בקרב צבא האויב על הכשירות המבצעית ועל המצב הביטחוני בחזיתות". בעזה ספרו טייסים, אנשי מודיעין ומכתבי השעיה. בישראל, שלוש שנים אחרי, אותם מספרים עדיין לא נמסרו לציבור.
המסמך נמצא בין מסמכי השלל שצה"ל הביא מרצועת עזה. מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש מאיר עמית פרסם אותו במלואו ביוני 2025, במחקר של ד"ר יגאל שירי וד"ר חיים איסרוביץ, ובאוגוסט 2025 הוא הוצג גם ב־i24NEWS.
מה ספר המודיעין של חמאס
המסמך נפתח בקביעה: "צבא האויב חווה משבר של ביטויי מחאה חמור ומסלים בקרב חיילים וקצינים במילואים, המהווים עמוד תווך מרכזי בתפעול המבצעי של הצבא, במיוחד בחיל האוויר".
אחר כך באים המספרים. לפי התרגום של מרכז המידע, המודיעין של חמאס מנה 161 טייסים, חיילים וקצינים בחיל האוויר שהודיעו על השעיית שירות המילואים שלהם, ו־1,142 אנשי מילואים בחיל האוויר שאיימו להפסיק להתנדב אם החקיקה תעבור. בהמשך עלה המספר ל־1,194, ובהם 235 טייסי קרב. המסמך מנה גם כ־1,500 אנשי אמ"ן, רובם מיחידה 8200, שהודיעו שלא ישרתו. לפי החוקרים, הנתונים נלקחו ככל הנראה מהתקשורת הישראלית. כל מה שפורסם כאן נקרא גם שם.
הטייסים כמדד
המסמך לא הסתפק בספירה. הוא קבע שהטייסים הם "הגורם המשפיע ביותר", כי מספרם קטן ותפקידם קריטי, ואף הגדיר ספים. לפי ההערכה, צה"ל יוכל לנהל עימות ברצועה בכשירות רגילה כל עוד לא נעדרים יותר ממחצית טייסי המילואים. היעדרות של רבע מהם, נכתב, תהיה "פגיעה משמעותית" ביכולת להתמודד עם עימות רב־זירתי.
ההערכה ביולי 2023 הייתה שמספר המסרבים "עדיין אינו משפיע באופן משמעותי" על הכשירות, אבל שהמשבר עלול להחריף אם יעברו חוקים נוספים. ההמלצה לסינוואר הייתה להמתין: לתת למשבר להעמיק, ובינתיים לנהל לוחמה פסיכולוגית ש"תלבה את המצב הפנימי" בישראל.
מה המסמך מוכיח, ומה לא
דווקא משום שהנושא טעון, צריך לקרוא את המסמך כפי שהוא. הוא אינו קובע שהסרבנות הכריעה את ההחלטה לתקוף. החוקרים שפרסמו אותו מדגישים שהמודיעין של חמאס המליץ לחכות, וסינוואר יצא למתקפה בכל זאת, כשהמשבר בישראל עדיין נמשך. לפי הדיווח ב־i24NEWS, גם תחקירי צה"ל קבעו שאין קשר סיבתי בין המשבר הפוליטי להחלטה לצאת למלחמה.
אבל המסמך מעלה שאלה רחבה יותר. מודיעין האויב עצמו כתב שהשפעת המשבר תלויה במספר המסרבים, בתפקידיהם וביכולת הפיקוד לשמור על לכידות. מבחינת חמאס, כשירות צה"ל הייתה שאלה של מספרים, ואותם מספרים בדיוק עדיין חסרים לציבור הישראלי.
הנתונים שבעזה היו בידיהם
אחד מאיתנו עשה יותר מ־500 ימי מילואים בעזה ובלבנון, ושירת גם בשנה שלפני הטבח. לצד מי שהמשיכו להתייצב, היו מי שהפסיקו להתנדב במחאה על הרפורמה המשפטית. כמה בדיוק, באילו יחידות ובאילו חודשים, איש מחוץ לצה"ל אינו יודע. את המאבק המשפטי על הנתונים האלה תיארנו בכתבה על העתירה לחשיפת נתוני הסרבנות של 2023.
מסמך חמאס מוסיף לוויכוח הזה עובדה פשוטה. האויב לא חיכה לנתונים רשמיים. הוא אסף כל מכתב, כל הודעה וכל דיווח, בנה מהם טבלה וקבע לפיה ספים. מה שנחשב בעזה למידע מודיעיני שיש לעקוב אחריו חודש אחרי חודש, לא יכול להיחשב בישראל לסוד שאסור למסור לציבור.
אנחנו אומרים את זה בבירור: מסמכי השלל של חמאס הם חלק מתמונת 7 באוקטובר, וצריך לקרוא אותם במלואם, גם כשהם מסבכים את התשובות הפשוטות. תחקיר רציני חייב לכלול את פרק הכשירות ערב המלחמה, ואת הפרק הזה אי אפשר לכתוב בלי הנתונים של צה"ל עצמו.
נכון ל־27.10.2026 הנתונים לא נמסרו. בעזה ידעו לספור. הציבור בישראל זכאי לדעת לפחות את מה שידע האויב.
