בזירה הבינלאומית ממשיכים להשליך את המילה "רצח עם" על ישראל כאילו מדובר בסיסמה ולא בהגדרה. בסרטון שלפניכם בן שפירו, פרשן אמריקני מוכר, עוצר את הדיון ומחזיר אותו להגדרה עצמה: מהו רצח עם, האם לישראל הייתה היכולת לבצע אותו, ומה אומרת העובדה שהלחימה נעשית בית אחר בית במחיר חיילים ישראלים.
אנחנו בתנועת אם תרצו מביאים את הדברים כי הם חותכים את העלילה במקום שבו היא נולדת: בבלבול מכוון בין מלחמה לבין השמדה. צפו בסרטון.
בן שפירו: לרצח עם יש הגדרה
בסרטון ניתן לראות שאלת קהל על "הנושא הישראלי" ועל מה שהשואל כינה רצח עם נגד הפלסטינים והלבנונים, וכן שאלה על אזרח מתחת לגיל 12 שעלול להיפגע אם חושבים שהוא מחבל חמאס. אלה דברי התשובה של בן שפירו, בתרגום שלנו.
"קודם כל, השתמשת במילה רצח עם בצורה לא נכונה, כי לרצח עם יש הגדרה. רצח עם הוא הניסיון להשמיד, בשלמות או בחלק, אוכלוסייה על בסיס השייכות שלה לאוכלוסייה הזאת.
אילו ישראל רצתה לבצע רצח עם בפלסטינים בעזה, בוודאי שהייתה לה היכולת לעשות זאת. הייתה לה עליונות אווירית מלאה בכל רצועת עזה. היא יכלה להשטיח את הבניינים האלה לא כשהם ריקים, אלא עם האנשים בתוכם. במקום זאת ישראל הלכה מדלת לדלת, במחיר של אלפי חיילים משלה.
הרעיון שצה"ל ביצע איזשהו רצח עם בעזה סותר כל עובדה, וסותר כל מחקר שנעשה אי פעם בנוגע לסטטיסטיקה של מלחמה. ישראל למעשה מנהלת את המלחמה המדוקדקת ביותר, בנסיבות הקשות ביותר, בתולדות הלחימה העירונית. זה מגיע עם נפגעים אזרחיים משמעותיים, דווקא בגלל שחמאס מתחבא מאחורי ילדים.
והנה הדבר: הם מתחבאים מאחורי הילדים שלהם מסיבה אחת בלבד. יש רק סיבה אחת, והסיבה היא שזה כלי יעיל להרתיע את הישראלים מלהרוג כל כך הרבה מהם.
אם הייתי מחבל, וידעתי שהצד השני לא אכפת לו להרוג את הילדים שלי, לא הייתי מתחבא מאחורי הילדים שלי, כי הילדים שלי ייפגעו. אבל אם אני יודע שאם אתחבא מאחורי ילדים הישראלים לא יירו עליי, אז אולי אתחבא מאחורי ילדים."
למה ההגדרה חשובה יותר מהסיסמה
שפירו אינו מתפלמס על תחושות. הוא מחזיר את השיח להגדרה: רצח עם הוא ניסיון להשמיד אוכלוסייה בגלל מי שהיא. אם לישראל הייתה עליונות אווירית מלאה ויכולת להשטיח בניינים עם התושבים בתוכם, והיא בכל זאת בחרה בלחימה בית אחר בית במחיר כבד לחייליה, הטענה על רצח עם מתפרקת מול המציאות.
זה לא אומר שאין סבל אזרחי. שפירו עצמו אומר שיש נפגעים אזרחיים משמעותיים. הוא מסביר גם למה: חמאס בוחר להתחבא מאחורי ילדים, כי הוא יודע שישראל נרתעת מפגיעה בהם. מי שמשתמש בילדים כמגן אנושי עושה זאת כי הוא מניח שהצד השני כן אכפת לו מחיי ילדים. אם לא היה אכפת, ההתחבאות מאחוריהם הייתה חסרת תועלת.
הנקודה הזו חופפת בדיוק את השורה שכתבנו על הסרטון: מי שלא רוצה שיפגעו בילדיו, לא מתחבא מאחוריהם.
עלילת רצח העם והחזית שאנחנו נלחמים בה
אנחנו בתנועת אם תרצו עוקבים אחרי האופן שבו המילה "רצח עם" הופכת לנשק תודעתי נגד ישראל. היום כבר הבאנו את הסרטון שבו גרג גוטפלד עונה לממדאני על עלילת רצח העם, וקודם לכן את הסרטון שבו רון דרמר מפרק במספרים את עלילת רצח העם בעזה.
גם בזירה האמריקנית ראינו איך רוברט קנדי ג'וניור מצביע על רצח העם האמיתי במדינות שסביב ישראל, ואיך אותה מילה מושלכת שוב ושוב כדי לטשטש את ההבדל בין מחבלים שיוצאים לרצוח לבין מדינה שנלחמת כדי למנוע את הטבח הבא.
דברי בן שפירו מחזירים אותנו לשורש: בלי הגדרה אין דיון, ובלי עובדות אין מוסר. ישראל נלחמת בנסיבות הקשות ביותר של לחימה עירונית, מול אויב שמשתמש בילדים כמגן. לקרוא לזה רצח עם זה לא ביקורת. זו עלילה.
