כבר שלוש שנים מנסים להדביק לישראל את המילה "רצח עם". שר הבריאות האמריקאי רוברט פ. קנדי ג'וניור עושה את מה שרוב מפיצי העלילה נמנעים ממנו: הוא בודק את המספרים. בתוך דקה אחת הוא מראה שמי שמחפש רצח עם במזרח התיכון מסתכל בכיוון הלא נכון.
הדברים במלואם
הדברים נאמרו בראיון לג'סי ווטרס בערוץ פוקס ניוז. אלה דבריו:
"מתרחש רצח עם מתמשך נגד יהודים ונוצרים בכל המדינות במזרח התיכון. היו מיליון יהודים במזרח התיכון, היום נותרו כ־15,000. 20% מהאוכלוסייה הייתה נוצרית, עכשיו זה 5%. אין יהודים בירדן.
לעומת זאת, היו 150,000 פלסטינים בישראל ב־1948. היום יש כמעט 2 מיליון. הם 20% מהאוכלוסייה. אם ישראל הייתה רוצה לבצע רצח עם בפלסטינים, היא הייתה יכולה לעשות את זה בדקה. היא עושה את ההפך. האוכלוסייה הפלסטינית גדלה באופן עצום סביב ישראל.
אין יהודים בעזה. מספר הנוצרים בעזה ירד בכ־80% במהלך עשר השנים האחרונות. אם רוצים לראות איפה מתרחש רצח עם אמיתי, זה לא בישראל. זה קורה בכל המדינות מסביב לה."
המספרים מפרקים את העלילה
קנדי לא מתווכח עם סיסמאות. הוא מציב עובדות. קהילות יהודיות שחיו במדינות ערב דורות רבים כמעט נעלמו, והנוצרים הפכו מחמישית מהאוכלוסייה במזרח התיכון למיעוט קטן. בתוך ישראל, האוכלוסייה הערבית גדלה מ־150 אלף לכמעט 2 מיליון מאז קום המדינה, לפי המספרים שהוא מציג.
מדינה שמבצעת רצח עם לא מגדלת את האוכלוסייה שהיא מואשמת בהשמדתה. היא לא נותנת לה אזרחות, ייצוג בכנסת ומקום בבתי החולים ובאוניברסיטאות. העובדה הפשוטה הזו נעלמת כמעט מכל דיון בינלאומי על ישראל.
מי שמחפש רצח עם, שיסתכל על השכנים
ההיפוך שקנדי מצביע עליו הוא הלב של העניין. יהודי ארצות ערב לא עזבו מרצונם. הם גורשו, נרדפו ונאלצו לברוח, ורבים מהם בנו את ביתם מחדש כאן. הנוצרים במזרח התיכון ממשיכים להיעלם מאזורים שבהם שולט האסלאם הקיצוני. בעזה, תחת שלטון חמאס, אין יהודים בכלל, והקהילה הנוצרית הלכה והצטמקה.
אנחנו בתנועת אם תרצו אומרים את זה בבירור: ההאשמה ברצח עם נגד ישראל היא עלילה. היא לא נולדה מתוך עובדות, אלא מתוך רצון לשלול מישראל את הזכות להגן על עצמה אחרי 7 באוקטובר.
החזית השמינית
העלילה הזו לא מופצת רק ברחובות של לונדון ושל ניו יורק. היא עוברת דרך ארגונים במימון זר, דוחות "זכויות אדם" ובתי דין בינלאומיים, ומשם מחלחלת חזרה לתקשורת ולאקדמיה בישראל. כך מנסים לקבוע מבחוץ מה מותר לצה"ל ומה אסור לו.
כבר כתבנו בעבר על עלילת הדם נגד לוחמי כוח 100, ועל כך שהפצ"רית לשעבר שהודתה בהדלפת הסרטון משדה תימן עדיין לא עומדת לדין, ועל 170 "העיתונאים" מעזה שהתגלו כמחבלים. זה אותו דפוס: האשמה חמורה, כותרות בכל העולם, ובסוף העובדות מגיעות. על האופן שבו העולם מנסה לשלוט בישראל דרך ארגונים ובתי משפט אפשר לקרוא בספר החזית השמינית.
כשגם שר בממשל האמריקאי אומר בשידור שהמספרים מפרכים את ההאשמה, אין סיבה שבישראל נתנצל עליה. צריך לחזור על האמת שוב ושוב, בכל במה. כך עשה גם רון דרמר, שפירק במספרים את עלילת רצח העם בעזה.
