כבר שלוש שנים מנסים להדביק למלחמה בעזה את המילה "רצח עם". השר לשעבר רון דרמר עושה את מה שמפיצי העלילה נמנעים ממנו: הוא בודק את המספרים, ומציב זו מול זו את אוכלוסיית עזה ואת מספרי העם היהודי אחרי השואה. אנחנו בתנועת אם תרצו אומרים: מי שמדבר על רצח עם חייב לעמוד במבחן העובדות.
רון דרמר: יש היום יותר עזתים חיים מאשר ב־7 באוקטובר
רון דרמר מדבר באנגלית, ואלה דבריו בתרגום לעברית: "יש היום יותר עזתים חיים מאשר היו ב־7 באוקטובר. אני אגיד את זה שוב: יש היום יותר עזתים חיים מאשר היו ב־7 באוקטובר. איזה רצח עם. למעשה, אין היום יותר יהודים חיים מאשר היו ב־1938. היינו 18 מיליון, ירדנו ל־12 מיליון, ועדיין לא התאוששנו. יש יותר רוסים, אגב. יש יותר גרמנים חיים היום מאשר אז, אבל לא יותר יהודים."
המשמעות פשוטה: מאז 7 באוקטובר מספר התושבים החיים בעזה גדל, ואילו העם היהודי, שירד מ־18 מיליון ל־12 מיליון, עדיין לא חזר למספר שהיה לו ב־1938.
למה המספרים האלה חשובים
עלילת רצח עם אינה סיסמה. במשפט הבינלאומי היא טענה כבדה שדורשת כוונה להשמיד עם. כשאוכלוסיית יעד הטענה גדלה בפועל מאז תחילת הלחימה, המסגרת עצמה מתפרקת. זה לא אומר שאין סבל, הרוגים או חורבן. זה אומר שהמילה שנבחרה אינה מתארת את המציאות, אלא משרתת קמפיין.
מול זה עומדת ההיסטוריה של העם היהודי: מ־18 מיליון לפני מלחמת העולם השנייה ל־12 מיליון אחריה, ועדיין בלי חזרה למספר ההוא. הניגוד חד: מי שבאמת עבר רצח עם עדיין נושא את החור באוכלוסייה; מי שמאשימים אותו ברצח עם בעזה רואה גידול דמוגרפי.
איך העלילה פועלת נגדנו
אנחנו בתנועת אם תרצו עוקבים אחרי הדפוס הזה כבר שנים. אותה מכונה שמאשימה חיילים ישראלים בפשעי מלחמה וב"שואה בעזה" פועלת גם באקדמיה, גם בבתי המשפט וגם בתקשורת הזרה. ראינו זאת כשנדרשנו לשים סוף לעלילת הדם על כוח 100, כשצה"ל חשף שעשרות "עיתונאים" מעזה היו מחבלים, וכשמערכות שלמות מנהלות לוחמה משפטית במימון זר נגד מדיניות הביטחון של ישראל.
המטרה אינה דיון עובדתי. המטרה היא לפרק את הלגיטימציה של ישראל להגן על אזרחיה אחרי הטבח ב־7 באוקטובר. כשמילה כמו "רצח עם" מושלכת בלי לבדוק אוכלוסייה, כוונה ותוצאה, היא הופכת לכלי נשק תודעתי. גם רוברט קנדי ג'וניור הראה שרצח העם האמיתי מתרחש במדינות שסביב ישראל. בן שפירו הזכיר שלישראל הייתה עליונות אווירית, והיא בחרה לא להשמיד, ומנכ"ל פלנטיר אלכס קארפ הסביר שחמאס מנצל מיליוני "אידיוטים שימושיים" במערב כדי להפוך כל הרוג לכתב אישום נגד ישראל.
השורה התחתונה
הטענה פשוטה. יש היום יותר תושבים חיים בעזה מאשר ב־7 באוקטובר, ולכן אי אפשר להמשיך לקרוא ללחימה "רצח עם" בלי לעוות את המשמעות של המילה. אנחנו בתנועת אם תרצו דורשים שהשיח הבינלאומי יחזור לעובדות: מי תקף, מי נרצח בבתיו, ומי נלחם כדי למנוע את הטבח הבא. ואותה עלילה נדחית גם בארצות הברית, כמו בתשובה של גרג גוטפלד לממדאני.
