החוק הישראלי מציב חומת הגנה אחת סביב ראש ממשלה: אי אפשר לפתוח נגדו בחקירה פלילית בלי הסכמת היועץ המשפטי לממשלה. ההגנה הזו לא נועדה לאדם מסוים. היא נועדה להבטיח שהכוח לחקור את מי שהציבור בחר יופעל בזהירות, בפיקוח ובגבולות ברורים. פרוטוקול מ־2016 מראה מה קורה כשהגבולות האלה נפרצים מבפנים, וזה מה שחושף פרוטוקול מנדלבליט.
ביום חמישי, 22 באוקטובר 2026, ביום החמישי לעדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, הוצג בבית המשפט המחוזי בירושלים פרוטוקול של ישיבה סגורה מ־17 ביולי 2016. באותה ישיבה פירט מנדלבליט מה אישר לבדוק: את תיק 2000, חשד לזיוף ולמימון כפול בבחירות 2009, ואת מה שכינה "הקרחון", חשד למתנות בסכומים גדולים מאוד מאנשי עסקים.
אנחנו אומרים את זה בבירור: כשלמערכת אכיפת החוק יש כוח כמעט בלתי מוגבל ואין עליה פיקוח אמיתי, החקירה מקבלת חיים משלה.
"בדיוק על דברים שלא אישרתי"
מול החוקרים לא ריכך מנדלבליט מילים. "אתם עכשיו מתחילים בדיקה אחרת לגמרי, בדיוק על דברים שלא אישרתי", אמר. על הממצאים שהוצגו לו הוסיף: "אין פה את הבשר שחיפשתי, בשלב זה. עם כל הכבוד לסיגרים, שמפניה, חליפה, זו לא התעשייה שאנחנו חושדים שאולי יש". ובהמשך: "זה בפירוש לא מה שאני אישרתי בזמנו". באותה ישיבה אמר גם שעל דברים כאלה "מלפני עשר שנים" הוא לא פותח חקירה פלילית מול ראש הממשלה.
בחקירה הנגדית השבוע עימת אותו סנגורו של ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, עם הפרוטוקול. מנדלבליט אישר שבזמנו נושא הסיגרים, השמפניות והחליפה לא נראה לו מצדיק חקירה, ואמר שמה ששינה את התמונה בהמשך היה עדותה של הדס קליין. זו גם עמדת התביעה: לטענתה, הדברים נאמרו לפני שנחקרו קליין ויונתן חסון, ורק אחר כך התגבש תיק 1000 כפי שהוגש.
אבל ההסבר הזה עונה על השאלה מה התגלה בהמשך. הוא לא עונה על השאלה מה עשו החוקרים לפני כן, ובאיזו סמכות.
פעולות שהיועץ לא ידע עליהן
הפרוטוקול אינו מקרה בודד. בימי העדות הקודמים אישר מנדלבליט שהיו פעולות חקירה שלא הובאו לידיעתו, ואף כאלה שהתנגד להן כשנודע לו עליהן. על האזנת הסתר לנתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, אמר: "היו פעולות חמורות שבדיעבד לא אישרתי. הייתה פעולת חקירה אחת שהרתיחה אותי וביטלתי אותה". על התרגיל שהופעל נגד עד המדינה ניר חפץ, שבו נעשה שימוש במידע על חייו האישיים, אמר: "אני חושב שזה פסול ולא נכון". וכשנשאל מדוע קיבל ארי הרו מעמד של עד מדינה, אחרי שבפרוטוקול נכתב שהוא יודע מעט מדי, השיב: "אני לא זוכר".
כל אחד מהפרטים האלה אפשר להסביר לבד. יחד הם מציירים מערכת שבה ההגנה שהחוק העניק לנבחר הציבור נשחקה מבפנים, ושבה מי שאמור לפקח על החקירה גילה בדיעבד מה נעשה בשמו.
מי מפקח על המפקחים
השאלה הזו הייתה צריכה לפתוח את המהדורות, כי היא אינה נוגעת רק לראש ממשלה אחד. היא נוגעת לכל אזרח שעלול למצוא את עצמו מול גופי חקירה שפועלים בלי גבולות ברורים. מי שהרחיב חקירה בלי סמכות, מי שהפעיל לחץ פסול על עדים ומי שפעל מאחורי גבו של היועץ צריכים לתת תשובות, ואת המחדלים צריך לחקור עד הסוף.
זה הקו שהובלנו גם בהפגנה מול ביתו של נשיא העליון יצחק עמית, וגם בפרשת הפצ"רית לשעבר שנותרה בלי כתב אישום. תיקון אמיתי מתחיל בכללים ברורים, וריכזנו אותם בחמישה צעדים לתיקון מערכת המשפט.
