היום מלאו שלוש שנים לשבעה באוקטובר 2023, הבוקר שבו מחבלי חמאס פרצו לישראל, רצחו כ־1,200 בני אדם וחטפו 251 לעזה.
בפסטיבל נובה ליד קיבוץ רעים לבדו נרצחו 364 מבלים, ו־44 נחטפו.
לרגל היום הזה אנחנו בתנועת אם תרצו מביאים סרטון קצר שצולם באתר ההנצחה של הפסטיבל. מי שמדבר בו אינו ישראלי, ודווקא בגלל זה דבריו חדים כל כך.
"זה יכול להיות אני, זה יכול להיות אתה"
בסרטון ניתן לראות אותו עומד בין לוחות ההנצחה, מול התמונות של הנרצחים, ומדבר אל המצלמה. אלה דבריו, בתרגום לעברית:
"אתם יודעים, אלה לא רק ישראלים. אלה היו אנשים מיותר מ־30 מדינות שונות. כמו תאילנדים שבאו רק כדי להכין פאד תאי לאנשים בפסטיבל, כדי להרוויח קצת כסף. כולם נרצחו בידי חמאס. אבל העולם הפעיל לחץ על ישראל.
הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שזה יכול להיות אני, זה יכול להיות אתה. וזה מה שתמיד הכי טלטל אותי בשבעה באוקטובר. כי אני לא ישראלי, אבל כולנו מכירים אנשים שאוהבים ללכת לפסטיבלים, שאוהבים לחגוג, שעושים יוגה, שבאים למקומות כדי להתחבר לאנשים אחרים וליהנות מהחיים.
ואז ראיתי את אותם אנשים שאני מכיר באוסטרליה, שאחרי השבעה באוקטובר האשימו את ישראל. אני פשוט לא אצליח להבין איך אנשים שחוגגים את החיים, אנשים כמוכם, כל כך הרבה מכם, עמדו לצד מי שביצעו את הזוועות האלה.
מה עובר לכם בראש? מה כל כך לא בסדר, שאתם לא חוגגים את החיים, אבל כנראה כן חוגגים את הרוצחים שהיו רוצים לקחת מכם הכול?
אתם רואים כאן צעירים יפים, אנשים יצירתיים, פרופסורים, צוללים, אמנים, ספרים. כולם פשוט נטבחו."
הרוצחים לא שאלו מי עומד מולם
הדברים האלה מזכירים אמת פשוטה שקל לשכוח. למחבלים לא היה אכפת מי אתה, מאיפה באת או במה אתה מאמין. הם באו לרצוח את כולם, והם יעשו את זה שוב ושוב אם רק תהיה להם ההזדמנות. זה מה שהחינוך והתרבות שלהם מלמדים.
בנובה רקדו צעירים מישראל לצד אורחים מחו״ל ועובדים זרים שבאו להתפרנס. כולם היו מטרה. אחד מהם היה אבינתן אור, שנחטף מהפסטיבל ושרד את השבי. כבר כתבנו על הדברים שאמר אחרי שחזר: ישראל חייבת לצאת מהמלחמה הזאת מנצחת.
העולם הפך את הקורבן לנאשם
החלק הקשה ביותר בסרטון הוא לא התיאור של הטבח, אלא מה שקרה אחריו. אנשים שמגדירים את עצמם שוחרי שלום, חיים וחופש מיהרו להאשים את ישראל, כבר בימים הראשונים אחרי הטבח.
זה לא קרה במקרה. מאחורי ההיפוך הזה עומדת מכונה שלמה של ארגונים, פעילים וכלי תקשורת שמציגים את ישראל כתוקפן ואת חמאס כקורבן. כבר כתבנו בעבר על עלילת "רצח העם" ועל האופן שבו היא מופצת בעולם, וגם על 170 "העיתונאים" מעזה שהתבררו כמחבלים, שדיווחיהם עיצבו את הסיפור שהעולם שמע.
שלוש שנים אחרי: לזכור, ולא לתת להם לשכתב
אנחנו בתנועת אם תרצו מאמינים שהזיכרון של השבעה באוקטובר הוא לא רק טקס. הוא אחריות. מי שבאו לרקוד בנובה לא עשו שום דבר רע. הם נרצחו כי היו ישראלים, או פשוט כי היו שם.
ביום הזה אנחנו זוכרים את הנרצחים, את הנופלים ואת החטופים, ומתחייבים להמשיך להיאבק בשקר שמנסה להפוך את הרוצחים לקורבנות. כמו שאומר הדובר בסרטון: זה יכול היה להיות כל אחד.
