חסן אלנסאסרה (נסאסרה), סגן ראש עיריית רהט שנבחר לכנסת ה־26 במקום העשירי ברשימה המשותפת מטעם בל"ד, בירך את "האסירים שלנו" וייחל לחירותם ביום ישיבת הפתיחה של הכנסת. זו כניסתו הראשונה למשכן, והדברים נשמעים בדיוק ברגע שבו מתחילה כנסת חדשה.
לדבריו, הפנייה נפתחה באדם שכינה "אחי עבד": "בריאות אליך, אחי עבד. ריבוננו יחזק אותך". מיד אחר כך הרחיב: "וכמובן, ברכה לאסירים שלנו, לכל האסירים שלנו. אנחנו מייחלים לחירות שלהם, כולם". בסוף הדברים שב אל הנמען הראשון: "אתה לא הראשון ולא האחרון. הסדרה הזו נמשכת". הצירוף ברור: ברכה אישית, ברכה קבוצתית לכל "האסירים שלנו", וייחול מפורש לחירותם.
עבד, שזוהה כעבד אבו שחאדה, הוא איש תקשורת ופעיל בל"ד, קרוב משפחה של יו"ר המפלגה סאמי אבו שחאדה. לפי כאן, הוא נעצר בחשד למגע עם סוכן זר לאחר שראיין בקטאר את עזמי בשארה, ושוחרר ב־8 בנובמבר לאחר כחמישה ימי מעצר, בלי שנמצאו נגדו ראיות לעבירות ביטחוניות או פליליות. מועד האמירה עצמו לא נקבע.
הברכה והייחול לחירות מופנים אל מי שהוא מכנה "האסירים שלנו", לכולם. זו פנייה בלשון שייכות, לא הערה כללית על תנאי כליאה. הוא לא פירט מי הם האסירים, ולא הבחין בין סוגי מאסר. "אתה לא הראשון ולא האחרון" ו"הסדרה הזו נמשכת" מציגים את המקרה כחוליה בשרשרת, בלי לומר מהו הרצף. כשנבחר ציבור מדבר כך, הציבור זכאי לדעת אם מדובר בבני משפחה, בעצורים שנחקרו ושוחררו, או בכלואים שמאחוריהם עבירות חמורות. בלי התשובה הזאת נשארת ברכה פתוחה, ביום שבו הכנסת נפתחת.
באותו יום, 10 בנובמבר 2026, קיימה אם תרצו מחאה בכיכר מול הכנסת, בשעה 15:00, לפני ישיבת הפתיחה. פרטי הכינוס רוכזו בכתבה בואו להפגנה! מצילים את כנסת ישראל.
הברכה לאסירים אינה אירוע בודד בשיח של הרשימה המשותפת אחרי הבחירות. בנאום הניצחון בנצרת הקדיש אוסאמה סעדי את הניצחון לעזה ולירושלים "הכבושה" ובירך את האסירים. לפני כן גייס מוחמד מג'אדלה את החברה הערבית לקלפי בשם תנאי האסירים הביטחוניים. במקביל כבר תועד סירובו של מנסור עבאס לומר בבירור שחמאס הוא ארגון טרור. זה הרקע שבו נשמעת עכשיו גם הברכה של אלנסאסרה.
השאלה המונחת לפתחו של הציבור ברורה. מה משמעותה של ברכה ל"אסירים שלנו" ביום פתיחת הכנסת, ומה משקלם של דברים כאלה כשנבחר ציבור נכנס למשכן. מי שנכנס לכנסת ישראל נושא באחריות לדברים שהוא משמיע בפומבי, גם כשהם נאמרים מחוץ לאולם המליאה, וגם כשהם נאמרים בלשון חמה של "אחי" ושל "אסירינו". השאלה אינה אם מותר לו לדבר. השאלה היא אם הציבור מקבל ברכה עמומה לאסירים ביום שבו נפתח בית המחוקקים, בלי לדעת את מי מברכים.
אנחנו אומרים את זה בבירור: חבר כנסת שמברך את "האסירים שלנו" ומייחל לחירותם חייב לומר לציבור במי מדובר ועל מה הם יושבים.
אלנסאסרה בירך את "האסירים שלנו", ייחל לחירות כולם, ופנה ל"עבד" כמי שאינו הראשון ואינו האחרון ב"סדרה" שנמשכת. ביום שבו נפתחת הכנסת, השאלה לציבור פשוטה: במי מדובר, ועל מה הם יושבים. כל עוד אין תשובה, הברכה נשארת תלויה באוויר, והציבור אינו חייב לקבל אותה כעניין פנימי של מפלגה.
