ביום שני, 2 בנובמבר, בשש בבוקר, הודיע המנהל האזרחי לתושבי השכונה בחברון שהם רשאים לשוב לבתיהם, וכוחות צה"ל יצאו ממנה. תשע שעות אחר כך, בשלוש אחר הצהריים, פג המועד שקבע השופט יחיאל כשר למדינה להשיב לעתירה של עיריית חברון נגד המבצע.
המדינה הגישה את תגובתה ובה ביקשה למחוק את העתירה, כי היא כבר התייתרה. לדבריה, "אין עוד צורך ביטחוני או הומניטרי" למנוע את שובם של התושבים. על הנייר המדינה לא נכנעה לבית המשפט: היא קבעה שהמבצע הסתיים, ולכן אין על מה לדון. בפועל, הצבא יצא מהעיר באותו בוקר שבו היה עליו להסביר לבג"ץ למה הוא עדיין שם.
המבצע שהתחיל אחרי צומת יהודה
הכוחות נכנסו לשכונה ב־23 באוקטובר, מיד אחרי הפיגוע בצומת יהודה, שבו נפלו שני לוחמי גדוד "ארי" של חטיבת החילוץ, סמ"ר רון יונתן רויטמן הי"ד וסמל יובל שי סוילם הי"ד. רויטמן נלחם במחבלים ועצר אותם בדרכם לכביש 35, ועל גבורתו כתבנו כאן.
לפי צה"ל, כוחות דובדבן, מגלן, הצנחנים, סיירת גבעתי במילואים, חטיבת החילוץ ומשמר הגבול פעלו בשכונה המזוהה עם חמאס, בהכוונת השב"כ. הם סרקו מאות מבנים, עצרו ותחקרו עשרות חשודים, אטמו חלל תת־קרקעי ליד בית של אחד המחבלים, החרימו 25 כלי רכב לא חוקיים ותפסו ארבעה כלי נשק. עשרה ימים של פעילות בשכונה שגידלה את רוצחי הלוחמים הסתיימו בלי שהממשלה הודיעה שהיעדים הושגו.
עתירה שהגיעה מהר יותר מההחלטה
ב־29 באוקטובר הגיש ארגון עדאלה עתירה לבג"ץ בשם עיריית חברון ושבעה מתושבי העיר. העתירה הופנתה נגד שר הביטחון, מפקד פיקוד המרכז, הפרקליט הצבאי הראשי והיועצת המשפטית לממשלה, ודרשה להחזיר מיד את התושבים שפונו, להפסיק את ההריסות ולהסיר את מגבלות התנועה.
השופט התורן כשר לא הוציא צו ולא קבע שהמבצע פסול. הוא רק דרש תגובה. ובכל זאת, דרישה לתגובה עם תאריך יעד הספיקה כדי שהשאלה "האם להישאר בחברון" תתברר מול לוח הזמנים של בית המשפט ולא מול מצב השטח. זה המנגנון שחשוב להבין: בג"ץ לא צריך לפסוק נגד צה"ל כדי להשפיע על מהלך הלחימה. מספיק שהוא מאלץ את המדינה להצדיק כל יום של פעילות בכתב, מול עותרים שמבקשים לסיים אותה.
מי מכריע מתי נלחמים
אנחנו אומרים את זה בבירור: מדינה שבה צבא יוצא מעיר טרור בבוקר שבו הוא אמור לתת דין וחשבון לשופט היא מדינה שבה בג"ץ שולט במדיניות הביטחון. ההחלטה מתי להיכנס לחברון ומתי לצאת ממנה שייכת לממשלה שנבחרה ולמפקדים שאחראים לחיי הלוחמים ולחיי התושבים בכביש 35. היא אינה שייכת לעותרים מטעם עיריית חברון, וגם לא לשופט תורן.
זו לא הפעם הראשונה. בהריסת בתי מחבלים קובעת הפסיקה של בג"ץ כבר שנים את גבולות הפעולה של מערכת הביטחון, ובכל פעם שגבול כזה נקבע, הוא הופך לנקודת המוצא של העתירה הבאה. אחרי הפיגוע קראנו לפעול בחברון כמו בעזה, לגרש את משפחות המחבלים ולהשמיד את תשתיות הטרור. היציאה מהשכונה, כשהעתירה תלויה מעל הצבא, מראה כמה רחוק משם נמצאת המדיניות בפועל.
הלוחמים שנכנסו לשכונה עשו את עבודתם. השאלה שנשארת פתוחה היא אם הממשלה תחזיר לעצמה את הסמכות להחליט מתי העבודה הזאת הסתיימה.
