רון יונתן רויטמן לא היה אמור להיות לוחם. בשנת השירות שלו, עם נוער בסיכון, נפצע במשחק כדורגל, והרופאים אמרו לו שאין סיכוי שישרת ביחידה קרבית. התשובה שלו, כפי שסיפר אחיו דוד, הייתה קצרה: "לא יקרה". לדברי דוד, הוא "עבר את כולם, מהקצינים הזוטרים ועד קצין הרפואה הראשי", והגיע להיות לוחם.
ביום שישי, 23 באוקטובר, עמד סמ"ר רויטמן, מפקד כיתה בגדוד ארי (775) של חטיבת החילוץ בפיקוד העורף, בעמדת בידוק בצומת יהודה שבדרום הר חברון. שני מחבלים מחברון, המזוהים עם חמאס, הגיעו לשם ברכב עמוס תחמושת, חמושים ברובה ובאקדח. הם ירדו מהרכב ופתחו באש. הקרב נמשך יותר מעשרים דקות, עד שכוחות נוספים איגפו את המחבלים וחיסלו אותם.
רויטמן, בן 23 מאשקלון, וסמל יובל שי סוילם, בן 20 מהוד השרון, לוחם בגדוד, נפצעו אנושות ומתו מפצעיהם. שלושה לוחמים נוספים נפצעו. הם הנופלים הראשונים של גדוד ארי, שהוקם בשנה האחרונה מתוך הצורך להגדיל את הכוח הלוחם.
מי היה עומד שם במקומם
לפי הערכת צה"ל, המחבלים לא יצאו כדי להיתקל בחיילים. היעד שלהם היה כביש 35 והאזרחים שנוסעים עליו, ואולי הדרך משם אל העורף. בתחקיר הראשוני נקבע שהלוחמים בלמו אותם כ־300 מטר מהכביש, וברכב נמצאה כמות גדולה של תחמושת. מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, אמר בזירה כי "הפיגוע נמנע בזכות גבורת לוחמי צה"ל", ושר הביטחון ישראל כ"ץ כתב שרון, יובל וחבריהם "מנעו פיגוע רצחני נגד אזרחים ובכך הצילו חיי אדם".
זה הפשר של עמדת בידוק. היא נראית כמו עוד מחסום בטון בצד הדרך, אבל ביום כזה היא הקו שמפריד בין מחבלים חמושים לבין משפחות שנוסעות הביתה. מי שעמדו בה באותו בוקר שילמו את המחיר כדי שאחרים לא ישלמו אותו.
משפחה של לוחמים
"הוא היה כוכב. הוא היה אהוב על כולם איפה שהוא לא דרך", אמר דוד רויטמן על אחיו. רון למד בכפר הנוער כדורי, שימש מפקד טירונים ועלה איתם לגדוד. לדברי אחיו, הוא ניצל כל הזדמנות להיות בגזרות המסוכנות ביהודה ושומרון. דוד עצמו שירת כלוחם בהנדסה קרבית, ואחותם הגדולה לחמה בגדוד קרקל. "אנחנו כולנו משפחה של לוחמים", אמר.
ביום ראשון ליוו אותו אלפי תושבים, חברים ובני משפחה לבית העלמין הצבאי באשקלון. עיריית אשקלון ומועצת הנוער ליוו אותו בדגלי ישראל לאורך כביש הגישה. יובל שי סוילם, בנם של סיוון ואמנון ואחיהם של שירה ואיתמר, נולד וגדל בהוד השרון. ראש העיר אמיר כוכבי כתב עליו: "לעולם לא נשכח!".
מה שנדרש מאיתנו
אנחנו אומרים את זה בבירור: הדרך לכבד את רון ויובל היא לוודא שמי ששלח את המחבלים ישלם את המחיר המלא, ושהמחסום הבא לא יצטרך לעצור עוד רכב עמוס תחמושת. על הצעדים שנדרשים בחברון אחרי הפיגוע כתבנו כאן.
רון התעקש להיות לוחם כשכולם אמרו לו שאין סיכוי. ביום שבו נדרש, הוא עמד בדיוק במקום שבו היה צריך לעמוד. יהי זכרם של רון יונתן רויטמן ויובל שי סוילם ברוך.
