כל פסיקה של בג"ץ בעניין ביטחוני נראית, כשמסתכלים עליה לבד, כמו הכרעה משפטית מנומקת בתיק אחד. כשמניחים אותן זו לצד זו מתגלה דפוס: מערכת המשפט קובעת, צעד אחר צעד, איך ישראל מחזיקה מחבלים, מי מבקר אותם ומתי צה"ל יוצא משטח שטיהר.
הבוקר, רביעי, 21 באוקטובר 2026, הגיעו פעילי אם תרצו לביתו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, עם דגלי ישראל ושלטים שעליהם נכתב "מדינת ישראל או מדינת בג"ץ". הם באו להבהיר שהפסיקות האחרונות לא יעברו בשתיקה.
אנחנו אומרים את זה בבירור: ההתערבות הבלתי פוסקת של בג"ץ בביטחון המדינה מסוכנת ובלתי נסבלת, והיא חייבת להיפסק. ביטחון ישראל מופקד בידי מי שנבחרו לשאת באחריות לו ובידי המפקדים בשטח.
מהמזון של המחבלים ועד ביקורי הצלב האדום
מאז פרוץ המלחמה נכנס בג"ץ שוב ושוב לשאלות שההכרעה בהן שייכת לדרג הנבחר ולמערכת הביטחון. בספטמבר 2025 קיבל בג"ץ את עתירת האגודה לזכויות האזרח וארגון "גישה", וקבע ברוב של שניים מול אחד ששירות בתי הסוהר חייב לשפר את אספקת המזון לאסירים הביטחוניים, ובהם מחבלי הנוחבה. השופט דוד מינץ נותר בדעת מיעוט.
לבג"ץ הגיעה גם עתירה נגד המדיניות שמונעת מהצלב האדום לבקר אסירים ביטחוניים. היא נדונה בזמן שהחטופים בעזה לא זכו לביקור אחד של הצלב האדום. ההשוואה הזו לא נועדה לעורר רגש. היא מראה איך שאלה ביטחונית ומדינית, ובה מנופי לחץ במשא ומתן על חטופים, הופכת לשאלה משפטית על זכויות של מחבלים.
לוח זמנים למחנות הטרור
ב־11 באוקטובר 2026 הורה בג"ץ, בהרכב הנשיא עמית והשופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב, למדינה להציג עד 23 בנובמבר לוח זמנים להשלמת המהלכים שיאפשרו לתושבים לחזור למחנות ג'נין, טול כרם ונור א־שמס. את המחנות האלה ניקה צה"ל מתשתיות הטרור במבצע "חומת ברזל", שנפתח בינואר 2025. לפי עמדת המדינה, התנאים הביטחוניים לחזרה עדיין לא מתקיימים, והצבא ממשיך למצוא שם נשק וחומרי נפץ.
בית המשפט לא הורה על חזרה מיידית, אבל הדרישה ללוח זמנים היא הבעיה עצמה. מי שקובע מתי שטח בשל לחזרת אוכלוסייה הוא מי שאחראי למה שיקרה בו אחר כך. בג"ץ של עמית דורש לוח זמנים להחזרת מחנות הטרור, ובכך מעביר את השעון הביטחוני מחדר המבצעים לאולם בית המשפט.
אבו שחאדה: רוב לפסילה, בלי פסק דין
ב־1 באוקטובר 2026 דן בית המשפט העליון, בהרכב של תשעה שופטים, בפסילתו של יו"ר בל"ד סמי אבו שחאדה מלהתמודד לכנסת. הנשיא עמית אמר שיש רוב לפסילה, אבל במקום לתת פסק דין הציע לאבו שחאדה להסיר את מועמדותו, וכך אבו שחאדה פרש מהמרוץ לכנסת בלי פסק דין. מה שנחסך הוא תקדים מנומק, וכשאין תקדים, הדלת לחזרה בבחירות הבאות נשארת פתוחה.
הרפורמה לא נשכחה
השופטים שמניחים שהציבור שכח את הצורך ברפורמה משפטית טועים. אותו בית משפט שמקבל עתירות נגד עיכובים של צה"ל ביהודה ושומרון הוא זה שמחליט על המזון של מחבלי הנוחבה ועל הקצב שבו צה"ל יוצא ממחנות הטרור. אנחנו נמשיך להפגין ולמחות כחוק, גם מול בתי השופטים, עד שבית המשפט יחזור לגבולותיו ולא תהיה כאן מדינת בג"ץ.
