בית משפט שקובע שנאשם בנה לעצמו "יכולת וכשירות מבצעית" לטרור, ואז שולח אותו לקצת יותר משנתיים מאחורי סורג ובריח, אומר שני דברים סותרים באותו גזר דין. המילים מתארות סכנה חמורה. העונש מתאר עבירה בינונית.
זה מה שקרה ביום שני, 19 באוקטובר 2026, בבית משפט השלום בבאר שבע. ד"ר מוחמד עזאם, אזרח ישראלי שעבד כרופא בחדר המיון של המרכז הרפואי סורוקה, נדון ל־27 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, ל־12 חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 15 אלף שקל. הוא הורשע בחברות בארגון הטרור דאע"ש.
לפי גזר הדין של השופטת שוש שטרית, עזאם צרך באופן שיטתי תעמולה של דאע"ש, ובה סרטוני לחימה והוצאות להורג, משנת 2014 ועד שנעצר ביולי 2024. אחרי טבח 7 באוקטובר, בזמן מלחמת חרבות ברזל, הוא החליט להצטרף לארגון ונשבע אמונים למנהיגו. בית המשפט קבע שאחרי השבועה חלה בו הקצנה נוספת.
לא סקרנות, הכנה
במכשירים של עזאם נמצאו מדריכים להכנת חומרי נפץ ורעלים. השופטת דחתה את האפשרות שמדובר בסקרנות, וקבעה שהחומרים מעידים על הקצנה עמוקה ועל בניית יכולת מבצעית. החזקתם, לפי גזר הדין, יצרה פוטנציאל חמור לפגיעה בביטחון המדינה ובשלום הציבור.
ערוץ 7, שפרסם פרטים נוספים מגזר הדין, דיווח שהחומרים סודרו בתיקיות לפי נושאים ושחלקם היו מוגנים בסיסמאות. לפי אותו דיווח, בזמן הטבח עצמו הביע עזאם שמחה לאיד בשיחות עם אדם קיצוני שהתגורר בגרמניה ושלח לו סרטוני זוועה של מחבלי חמאס. בשיחה אחרת, על חיילים פצועים שהגיעו מעזה לסורוקה, איחל מוות לאחד מהם. עוד דווח שם שבית המשפט הסתמך על חוות דעת של השב"כ, שלפיה נשקפה מעזאם מסוכנות גבוהה מאוד.
הפער בין התיאור לעונש
אנחנו אומרים את זה בבירור: ככה לא מייצרים הרתעה, וככה לא נלחמים בטרור. כשכל הנסיבות המחמירות מופיעות בגזר הדין עצמו, שבועת אמונים בזמן מלחמה, ספרייה מסודרת של מדריכי נפץ ורעלים ועבודה בבית חולים שמטפל בפצועי המלחמה, העונש הוא המסר האמיתי שבית המשפט שולח. ומי ששוקל להצטרף לארגון טרור לומד ממנו שהמחיר נסבל.
זה לא מקרה ראשון. מי שהילל את חמאס אחרי 7 באוקטובר יצא עם קנס במקום כלא, והדפוס דומה: הכרה מילולית בחומרת המעשים, ועונש שאינו משקף אותה. במקביל מתנהל ויכוח ציבורי ומשפטי על החמרת הענישה בעבירות טרור, ובהם חוק עונש מוות למחבלים והעתירות נגדו.
הפרקליטות העבירה את פרטיו של עזאם למשרד הבריאות, לבחינת שלילת רישיונו לעסוק ברפואה. זה צעד נדרש, אבל הוא עונה על שאלה אחרת. השאלה אם עזאם יחזור לעבוד ליד מיטת חולה נפרדת מהשאלה מה מלמד גזר הדין את מי שיבוא אחריו. הרתעה נבנית בגזרי דין, והגזר הזה אינו מרתיע.
