ביום השנה השלישי לטבח 7 באוקטובר, ראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני פרסם הצהרה שהתחילה באבל על הנרצחים והמשיכה בהאשמה חמורה: לפי ממדאני, הסבל "לא התחיל ולא נגמר באותו יום", אלא נמשך במה שהוא כינה "רצח עם מתמשך בעזה" מצד ממשלת ישראל.
ההצהרה עוררה סערה בארצות הברית. ממדאני התקבל בקריאות בוז בעצרת הזיכרון בכיכר יוניון בניו יורק, וארגונים יהודיים רבים מחו נגדו. ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, כתב לו: "לא פעם אחת אמרת 'יהודים'".
אחת התגובות החדות ביותר הגיעה מגרג גוטפלד, ממגישי התוכנית "דה פייב" בפוקס ניוז. צפו בסרטון.
מה גוטפלד אומר בסרטון
בסרטון ניתן לראות את גוטפלד מדבר באולפן, כשעל המסך הכותרת "ממדאני תוקף את ישראל בפוסט לציון 7 באוקטובר". אלה דבריו, בתרגום שלנו:
"חמאס רצח 1,200 יהודים. זה שווה ערך לרצח של 41 אלף אמריקנים. אז אם יש לך בעיה עם התגובה של ישראל, תשמור אותה לעצמך.
מדינה קיימת כדי למנוע את רצח בני עמה בידי תוקפים. וברגע שהמתקפה התרחשה, הייתה להם רק חובה אחת. לממשלה יש חובה אחת לפני כל האחרות: להחזיר את החטופים, להשמיד את הכוח שעשה את זה בלי רחמים, ולוודא שזה לעולם לא יקרה שוב.
גורמים מבחוץ אינם שותפים לחובה הזו, ודרושה יהירות עילאית כדי לחשוב שלדעה שלך יש משקל. עצות מחוץ לארץ הן זולות כשאתה לא זה שקובר את המתים.
את האישור לפעול נתן לישראל חמאס עצמו, במעשיו. זה לא שלנו לתת אותו, וזה לא שלנו לקבוע מהו הצדק."
למה הדברים האלה חשובים
גוטפלד אינו יהודי ואינו ישראלי. הוא מגיש טלוויזיה אמריקני, ובכל זאת הוא מנסח בפחות מדקה את מה שחלק מהשיח בישראל מתקשה לומר בקול: אחרי טבח, מדינה לא צריכה לבקש רשות. החובה שלה היא כלפי האזרחים שלה, כלפי החטופים וכלפי הדורות הבאים, ולא כלפי מי שצופה מהצד ומחלק ציונים.
ההשוואה שלו פשוטה וקשה. 1,200 נרצחים בישראל הם, ביחס לגודל האוכלוסייה, כמו עשרות אלפי נרצחים בארצות הברית. אף אחד לא היה מצפה מאמריקה להגיב לאסון כזה במתינות, בוודאי לא לפי עצות של מי שלא איבד אף אחד.
ממדאני, לעומת זאת, בחר דווקא ביום הזיכרון לטבח לחזור על המילים "רצח עם". זו לא טעות ניסוח. זו האשמה שהופכת את המותקף לתוקף, ונועדה לטשטש את ההבדל המוסרי בין מי שיצא לרצוח משפחות בבתיהן לבין מדינה שנלחמת כדי שזה לא יקרה שוב.
עלילת רצח העם והחזית שאנחנו נלחמים בה
אנחנו בתנועת אם תרצו עוקבים כבר זמן רב אחרי האופן שבו המילים "רצח עם" הופכות לנשק נגד ישראל. השבוע הבאנו את הסרטון שבו רון דרמר מפרק במספרים את עלילת רצח העם בעזה, וקודם לכן הראינו איך רוברט קנדי ג'וניור טוען שרצח העם האמיתי מתרחש במדינות שסביב ישראל.
גם ממדאני עצמו אינו שם חדש אצלנו. כבר כתבנו על ממדאני ותוכנית מאה השנים של האחים המוסלמים, ועל הסכנה שבהשתלטות של קו אנטי ישראלי על מוקדי כוח במערב.
הדברים של גוטפלד מזכירים לנו שגם בחוץ לארץ יש מי שמבינים את המציאות. אבל הם גם מזכירים את השאלה החשובה באמת: אם מגיש אמריקני אומר בלי היסוס שמדינה חייבת להשמיד את מי שטבח בה, ולא להתנצל על כך, אנחנו צריכים להיות הראשונים לומר את זה. בלי התנצלות ובלי בקשת רשות, מי שבא עלינו יישא בתוצאות.
