עידו טאובר בערוץ 14: "יש מדינה יהודית אחת בעולם, והיא תישאר פה תמיד"

ב־9 בנובמבר 2026, ביומן הצהריים של ערוץ 14, אמר עידו טאובר לעיתונאי העזתי סמי עובייד שישראל תישאר מדינה יהודית. יש בה מקום למיעוט הערבי, כדבריו, אבל לא למי שפועל נגדה בטרור. גם 19 חברי כנסת ערבים לא ישנו זאת.

שתפו:

השאלה אם ישראל צריכה להיות מדינה יהודית נשמעת לפעמים כאילו היא פתוחה לדיון. ב־9 בנובמבר 2026, ביומן הצהריים של ערוץ 14, ענה עליה עידו טאובר בלי היסוס. בשידור ישב מולו העיתונאי העזתי סמי עובייד, ולפי אתר ערוץ 14 הוא טען שעצם ההגדרה של ישראל כמדינה יהודית מעידה על קיצוניות, ותהה אם המשמעות היא שרק יהודים רשאים לחיות בה.

טאובר ביקש מעובייד להעביר את התשובה הלאה, "לכל תושבי עזה וכל ערביי ישראל". התשובה עצמה הייתה קצרה: "יש מדינה יהודית אחת בעולם. היא תישאר פה תמיד. היא תהיה יהודית תמיד". המשפט נשען על עובדה פשוטה שקל לשכוח. בעולם יש עשרות מדינות שבהן הרוב מוסלמי, ויש רק מדינה אחת שבה העם היהודי מממש את זכותו להגדרה עצמית.

מקום למיעוט, לא לטרור

החלק המעניין בדבריו של טאובר אינו ההצהרה על אופייה של המדינה, אלא ההבחנה שבאה מיד אחריה. "אין לנו שום בעיה שיהיה בה גם מיעוט ערבי", אמר. "זה בסדר, נקבל אותם, נכבד אותם". המדינה היהודית אינה מוגדרת כאן בשלילת מקומם של מי שאינם יהודים. היא מוגדרת במה שאסור לעשות נגדה.

פרויקט הפרופילים של אם תרצו

חושפים את מי שלטענתנו פועל נגד מדינת ישראל

הכירו את הפרופילים והמקורות שפרסמה התנועה בתחומי האקדמיה והפעילות בשטח.

"אבל מי שינסה לצאת נגד המדינה היהודית או לנסות לפגוע במדינה היהודית עם טרור כזה, עם טרור אחר, לא יישאר לרגע, לא יישאר לשנייה אחת". הקו אינו עובר בין יהודים לערבים, אלא בין אזרח שחי במדינה לבין מי שפועל להשמיד אותה.

ההבחנה הזאת אינה חדשה. מגילת העצמאות הכריזה על "מדינה יהודית בארץ ישראל", ובאותה נשימה התחייבה ל"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". חוק הלאום מ־2018 עיגן את הצד הראשון של המשוואה ברמת חוק יסוד. בשני המקרים, הזהות היהודית והשוויון האזרחי אינם סותרים זה את זה, כל עוד איש אינו מנסה להשתמש בשוויון כדי לפרק את הזהות.

19 מנדטים אינם משנים את הזהות

לפי אתר ערוץ 14, באותו ריאיון טען עובייד גם שבמשך אלפי שנים לא נרדפו יהודים בארצות ערב. טאובר דחה את הטענה והזכיר את הפרעות והרדיפות שעברו על הקהילות היהודיות שם. זו אינה הערת אגב. מי שמבקש להציג את המדינה היהודית כמיותרת צריך קודם למחוק את ההיסטוריה שהפכה אותה להכרחית.

בסוף דבריו פנה טאובר אל הזירה הפרלמנטרית: "גם תשעה עשר חברי כנסת ערבים שנבחרו בדמוקרטיה, אנחנו מקווים, גם הם לא ישנו את המצב הזה". הוא לא ערער על בחירתם ולא שלל את זכותם לשבת בכנסת. הוא אמר משהו אחר: הכרעה דמוקרטית קובעת מי ישלוט, אבל אינה אמורה לקבוע מחדש את עצם קיומה של המדינה כבית לאומי של העם היהודי.

הזהות היהודית היא לא עניין להצבעה

אנחנו אומרים את זה בבירור: מדינת ישראל היא מדינה יהודית, ואופייה זה אינו נתון למשא ומתן קואליציוני או לרוב מזדמן. ליטל שמש ניסחה את אותה הבחנה במילים אחרות: זו לא גזענות, זה קו אדום. והחוק כבר נותן לכך ביטוי: החוק לפסילת מפלגות קיים, ובית המשפט אינו מאפשר להפעיל אותו.

הכוח של דבריו של טאובר הוא בפשטות שלהם. יש מקום לכל אזרח, ויש כבוד למיעוט. אין מקום למי שמנסה לפגוע במדינה, ואין תוקף לניסיון לשנות את מהותה. "חשוב מאוד לזכור את זה", סיים.

שתפו:

0 0 הצבעות
דירוג המאמר
הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
guest
0 תגובות
הישן ביותר
חדש ביותר הנבחרות

אירועים קרובים

ללוח המלא ←

טוען אירועים...

פרויקטים אחרונים:

חדשות ועדכונים

חדשות ועדכונים

טוען כתבות אחרונות...

▶   סרטונים קצרים

לערוץ היוטיוב ↗

טוען סרטונים...

פתיחה ביוטיוב ↗

גלילה, החלקה או חצי המקלדת למעבר בין סרטונים

0
נשמח לתגובה שלך.x