נשאל שוב ושוב אם הוא מתנגד לפגיעה בחיילי צה"ל ביהודה ושומרון, וענה רק על "חפים מפשע". זה היה ב-2019, אבל היום יו"ר רע"ם ושמונת המנדטים שלו עשויים להכריע מי ירכיב את הממשלה הבאה.
משפט אחד, שבע מילים: "אני מתנגד לפגיעה בחיילים מעבר לקו הירוק." זה כל מה שביקשו ממנסור עבאס לומר. הוא לא אמר.
חושפים את מי שלטענתנו פועל נגד מדינת ישראל
הכירו את הפרופילים והמקורות שפרסמה התנועה בתחומי האקדמיה והפעילות בשטח.
הריאיון שודר ב-7 במרץ 2019, בתוכנית "ערב ערב" בכאן 11. עבאס עמד אז בראש רשימת רע"ם-בל"ד, ובאולפן ישב גם איתמר בן גביר. השאלה לא הייתה מלכודת. היא הייתה שאלה של כן או לא, על החיילים של המדינה שבפרלמנט שלה עבאס ביקש לשבת.
התשובה הראשונה שלו הייתה על משהו אחר לגמרי. "אנחנו מפלגה חוקית שרצה", אמר, "אנחנו רצים לבחירות של הפרלמנט הישראלי ולא של ירדן או מדינה אחרת." כשלחצו עליו שוב, עבר להתקפה על הימין ועל נתניהו, ש"מנסים להשיג הון פוליטי על חשבון האזרחים הערבים". ויכוח פוליטי, אולי. תשובה, לא.
"חפים מפשע", בלי המילה חיילים
בניסיון השלישי שאל המגיש דב גיל-הר אם בל"ד, שותפתו לרשימה, מתנגדת לפגיעה בחיילים מעבר לקו הירוק. עבאס השיב: "יש סכסוך ערבי ישראלי מזה מאה שנים. הסכסוך הזה גובה דמים. אנחנו נגד פגיעה בחפים מפשע בשני הצדדים."
על פניו זה נשמע מתון. מי לא נגד פגיעה בחפים מפשע? אבל הבעיה נמצאת בדיוק במקום שבו המשפט נעצר. לכן נשאלה השאלה המתבקשת: "האם חיילים הם חפים מפשע?"
עבאס חזר על אותה נוסחה. ושוב. ושוב. שלוש פעמים "חפים מפשע בשני הצדדים". אף לא פעם אחת המילה "חיילים". אף לא פעם אחת "צה"ל".
זה לא גמגום ולא תקלת שידור. זו בחירה. מי שמגנה פגיעה רק ב"חפים מפשע", ומסרב לומר שחייל נכנס להגדרה הזאת, משאיר פתח פתוח. אזרח הוא קו אדום. חייל בשכם או בחברון הוא כבר "חלק מהסכסוך".
והמילים "מעבר לקו הירוק" הן לב העניין. איש לא שאל את עבאס על רצח אזרחים בתל אביב. שאלו אותו על הלוחמים שנלחמים בטרור ביהודה ושומרון, שם מתנהלת המלחמה היומיומית בטרור. דווקא שם הוא בחר לא להתחייב.
אנחנו אומרים את זה בבירור: חייל צה"ל בהר חברון, בשכם או בבקעה אינו מטרה לגיטימית. פגיעה בו היא טרור, נקודה. מי שמתמודד לכנסת ישראל צריך להיות מסוגל לומר את זה בלי נוסחאות חלופיות.
אותו דפוס, שבע שנים אחר כך
אפשר היה להשאיר את הקטע הזה בארכיון, אילו עבאס היה נשאר בשולי המפה. הוא לא נשאר. ב-2021 הייתה רע"ם המפלגה הערבית הראשונה שהצטרפה לקואליציה, בממשלת בנט-לפיד. בבחירות לכנסת ה-26 זכתה בשמונה מנדטים, ומאז הבחירות היא נמצאת במרכז המגעים על הרכבת הממשלה הבאה.
וגם הדפוס לא השתנה. כבר כתבנו על מנסור עבאס, שכינה את אנשי חמאס "האחים" ותיקן את עצמו, וסירב להשיב בשידור חי אם צריך להשמיד את חמאס. שם ההתחמקות הייתה מחמאס. כאן היא מחיילי צה"ל. השאלה פשוטה, והתשובה תמיד עוסקת בנושא אחר.
בינתיים הקולות של רע"ם כבר מכריעים בכנסת. מתן כהנא נבחר ליושב ראש הכנסת בזכות קולות רע"ם והרשימה המשותפת, ובאותו לילה אושרו אחמד טיבי ווליד טאהא כסגניו. ליברמן, שהבטיח ברית משרתים, הצביע יחד עם רע"ם והמשותפת.
לכן השאלה מ-2019 לא נסגרה. היא רק נעשתה כבדה יותר. כל מי שסופר היום את המנדטים של רע"ם צריך לשאול את עצמו אם הוא סומך על מי שלא הסכים לומר שפגיעה בחייל צה"ל פסולה.
המשפט עדיין מחכה. הוא קצר, ולא השתנה מאז: "אני מתנגד לפגיעה בחיילים מעבר לקו הירוק." עד היום, עבאס לא אמר אותו.