ריאיון בפריים טיים ברשת חדשות בין־לאומית הוא במה שרוב הפוליטיקאים בעולם רק חולמים עליה. יוסף ג'בארין קיבל אותה ב־2 בנובמבר 2026, בתוכנית של כריסטיאן אמנפור, כיושב ראש רשימה שזכתה ב־11 מושבים בכנסת. בדקות האלה הוא תיאר מדינה שמתייחסת לערביה כאל אזרחים סוג ב', מפלה אותם בתקציבים, מחוקקת נגדם חוקים גזעניים, מדכאת את חופש הביטוי שלהם והורסת את בתיהם.
כל אחת מהטענות האלה נשמעת לצופה זר כתיאור עובדתי. אף אחת מהן לא עומדת מול הנתונים, וכמה מהן נסתרות בדברים שג'בארין עצמו אמר באותו ריאיון, דקות ספורות קודם לכן.
החוט המקשר בין הטענות הוא ההנחה שמה שהמדינה עושה נגד עבריינות, נגד טרור או נגד בנייה בלתי חוקית הוא בהכרח מעשה נגד ערבים. כשמפרידים בין השניים, התמונה משתנה מן היסוד.
חושפים את מי שלטענתנו פועל נגד מדינת ישראל
הכירו את הפרופילים והמקורות שפרסמה התנועה בתחומי האקדמיה והפעילות בשטח.
"ערביי ישראל הם אזרחים סוג ב'": מה אמר ג'בארין עצמו
את הטענה הזאת הפריך ג'בארין בעצמו. בפתח הריאיון התגאה בכך שבחברה הערבית נרשם שיעור הצבעה של כ־80 אחוזים, שיא היסטורי לדבריו, ושהרשימה המשותפת מיוצגת בכנסת ב־11 חברים, "חיוניים ומכריעים בכל הצבעה". הוא הוסיף שקולות הקהילה שלו הביאו לכך שגוש הימין ירד מ־68 ל־53 מושבים, ושהרשימה תוכל להכריע מי יכהן כראש הממשלה הבא.
אזרח סוג ב' אינו מכריע מי ירכיב ממשלה. בישראל כל אזרח בן 18 ומעלה רשאי לבחור, ומגיל 21 רשאי להיבחר לכנסת, בלי הבחנה של דת או לאום. הקולות נספרים באותה ועדה ומתורגמים למנדטים באותה נוסחה. כבר כתבנו כיצד המנדטים של המפלגות הערביות מפריכים את טענת האפרטהייד. שמונה ימים אחרי הריאיון, ב־10 בנובמבר, עלה ג'בארין לדוכן הכנסת ה־26 והצהיר "מתחייב אני" על נוסח הצהרת האמונים. מאז הוא מקבל, כמו כל חבר כנסת, שכר של 52,147 שקל ברוטו בחודש, רכב, שלושה יועצים פרלמנטריים ותקציב לקשר עם הציבור.
השוויון הזה אינו מסתכם בקלפי. לפי מחקר שפורסם ב־2025 בכתב העת של המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות, ב־2023 היו ערבים כרבע מהרופאים המועסקים בישראל, 27 אחוזים מהאחיות והאחים ו־49 אחוזים מהרוקחים, לעומת 8 אחוזים מהרופאים ב־2010. ערבים יושבים גם על כס השיפוט בבית המשפט העליון. השופט חאלד כבוב מכהן שם ומכריע בתיקים של כל אזרחי המדינה.
"לא בטוח באזורים יהודיים": איפה נמצאת הסכנה האמיתית
ג'בארין אמר ל־CNN שערבים אינם בטוחים כשהם נכנסים לאזורים יהודיים, בגלל הסתה ולעיתים בגלל תקיפות פיזיות. אלימות נגד ערבים בגלל מוצאם קיימת, והיא פשע שמחייב אכיפה מלאה. אבל מי שמציג אותה כסכנה המרכזית בחיי האזרח הערבי מסתיר מהצופים את הנתון החשוב ביותר.
לפי דוח יוזמות אברהם, 2025 הייתה השנה הקטלנית ביותר שנרשמה בחברה הערבית: 252 אזרחים ערבים נרצחו ב־218 אירועי פשיעה ואלימות, לעומת 230 ב־2024. 88 אחוזים מהם נורו למוות. הערים המדממות ביותר היו לוד ונצרת, העיר שממנה התראיין ג'בארין, עם 18 נרצחים בכל אחת. רוב הרציחות האלה בוצעו בתוך החברה הערבית, על רקע ארגוני פשיעה, נקמות דם ואלימות במשפחה. הסכנה לחייו של צעיר ערבי בישראל נמצאת בעיקר ברחוב שבו הוא גר, לא בעיר יהודית שבה הוא עובד.
ובערים היהודיות האלה הוא אכן עובד. רבע מהרופאים ומחצית מהרוקחים בישראל אינם עובדים רק ביישובים ערביים, אלא בבתי חולים ובבתי מרקחת בכל רחבי הארץ. מי שבאמת אינו בטוח באזורים יהודיים אינו מאייש משמרות לילה בבתי החולים שלהם.
"מדיניות מפלה שיטתית בתקציבים": 30 מיליארד שקל
ג'בארין טען שיש אפליה שיטתית בהקצאת משאבים ותקציבים לחברה הערבית. באוקטובר 2021 אישרה ממשלת ישראל את החלטה 550, תוכנית חומש בהיקף של כ־30 מיליארד שקל לפיתוח כלכלי וחברתי של החברה הערבית עד 2026. כ־9.4 מיליארד שקל ממנה הוקצו לחינוך, 3 מיליארד לתחבורה ו־2.8 מיליארד לדיור. במקביל אושרה החלטה 549, בהיקף של 2.5 מיליארד שקל, למאבק בפשיעה בחברה הערבית. התוכנית הזאת באה בהמשך להחלטה 922 מ־2015, שנועדה במפורש לתקן את מנגנוני ההקצאה הממשלתיים.
בממשלה שאישרה את התוכנית ישבה מפלגה ערבית, רע"ם בראשות מנסור עבאס. זו עוד עובדה שאינה מתיישבת עם תיאור של אזרחות סוג ב'. פערים בתשתיות ובשירותים אכן קיימים, וזה בדיוק הוויכוח שמתנהל בישראל בגלוי ובשפה של תקציבים. מדינה שמקצה עשרות מיליארדים לסגירת פערים איננה מדינה שמפלה בשיטתיות. היא מדינה שמנסה לתקן.
"חוקים גזעניים" ו"דיכוי חופש הביטוי"
החוק שאליו מכוונת טענת "החוקים הגזעניים" הוא חוק יסוד: הלאום מ־2018. נגדו הוגשו 15 עתירות, ובג"ץ דחה את כולן ב־2021 ברוב של עשרה שופטים מול אחד. השופטים קבעו שהחוק מעגן את היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי "מבלי לגרוע ממרכיבי זהותה הדמוקרטית", שעקרון השוויון חל על כל אזרחי המדינה, ובכללם המיעוטים, ושהחוק אינו פוגע במעמדה של השפה הערבית להלכה ולמעשה.
אנחנו אומרים את זה בבירור: הגדרת ישראל כמדינה יהודית אינה גזענות. היא הגדרה של מדינת לאום, כמו עשרות מדינות לאום דמוקרטיות בעולם שמבטיחות זכויות אזרח שוות למיעוטים שבתוכן.
ולגבי חופש הביטוי, די לבחון את הריאיון עצמו. חבר כנסת ערבי עלה לרשת בין־לאומית, כינה את ממשלת ישראל "גזענית, מסוכנת ועקובה מדם", ושמונה ימים אחר כך הושבע לכנסת. ביום ההשבעה יצאו חברי הרשימה שלו מהמליאה בזמן שירת "התקווה". כך נראה דיכוי חופש הביטוי שהוא מתאר.
הריסות בתים בנגב: אכיפה על בנייה בלתי חוקית
ג'בארין סיפר שבשנים האחרונות נהרסו לא רק בתים ביישובים ערביים, אלא גם כפרים שלמים בדרום. הוא לא סיפר שמדובר בבנייה בלי היתר על קרקעות מדינה. לפי נתונים שפורסמו בישראל היום, ב־2024 נהרסו בנגב 5,231 מבנים בלתי חוקיים. 3,753 מהם נהרסו בידי הבונים עצמם, חלקם עוד לפני שהוצא נגדם צו הריסה. חוקי התכנון והבנייה חלים על כל אזרח, ואכיפתם אינה ענישה על רקע לאום.
"הכיבוש" ו"העם הפלסטיני שלנו"
כשנשאל מדוע לא יצטרף לקואליציה, השיב ג'בארין שישראל "ממשיכה לכבוש את העם הפלסטיני", ושהצטרפות לממשלה פירושה לשאת באחריות ל"פעולות צבאיות נגד העם הפלסטיני שלנו". הפעולות הצבאיות שהוא מתאר באו בעקבות 7 באוקטובר 2023, שבו רצח חמאס כ־1,200 בני אדם בישראל וחטף 251 לעזה, ובעקבות שנים של ירי רקטות ופיגועים. מי שמציג אותן בלי הרקע הזה מציג לעולם רק חצי מהמלחמה.
הביטוי "העם הפלסטיני שלנו" ראוי לתשומת לב. ג'בארין רשאי להזדהות עם מי שהוא בוחר, אבל הוא מבקש להכריע מי יעמוד בראש ממשלת ישראל ואיזו מדיניות ביטחונית תנהיג, כאשר את הפעולות נגד חמאס הוא מתאר כפעולות נגד העם שלו. זו שאלה שכל בוחר ישראלי רשאי לשאול.
"רשת ביטחון" בתנאי של מדינה פלסטינית
ג'בארין הציע לתמוך בממשלה חדשה מבחוץ, בתנאי שתכיר "בזכות הפלסטינים לעצמאות". הוא הזכיר את 1992, כשהמפלגות הערביות תמכו בממשלת רבין מבחוץ ואפשרו לדבריו את תהליך השלום. הוא לא הזכיר את גל הפיגועים שבא בעקבותיו.
התנאי שהציב עומד מול הכרעה מפורשת של הכנסת. ב־21 בפברואר 2024 אישרה מליאת הכנסת, ברוב של 99 חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, את הצהרת הממשלה המתנגדת להכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית, וקבעה שהכרה כזו אחרי 7 באוקטובר "תעניק פרס עצום לטרור". 11 חברי כנסת, מהסיעות הערביות, התנגדו. איזו ממשלה תקום זו הכרעה של הציבור, אבל הדרישה שמציב ג'בארין מנוגדת לעמדה שרוב מכריע של נבחרי הציבור בישראל הצביע בעדה. שותפו לרשימה, אחמד טיבי, הכריז "אנחנו בעליה של הארץ", וגם זה חלק מהתמונה שמאחורי ההצעה הזאת.
מה באמת מרגישים ערביי ישראל
ג'בארין סיכם ל־CNN ש"החיים שלנו היו אומללים מאוד". לפי מדד הדמוקרטיה הישראלית 2025 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, 54 אחוזים מהאזרחים הערבים חשים שהם חלק ממדינת ישראל ובעיותיה, ובקרב הדרוזים השיעור מגיע ל־68 אחוזים. יש פערים, יש מצוקה, ויש מגפת פשיעה שמחייבת טיפול דחוף. אבל רוב האזרחים הערבים אינם רואים את עצמם כפי שג'בארין תיאר אותם בפני העולם.
ג'בארין צדק בדבר אחד. הוא אמר שהאחוז הגבוה של ההצבעה נבע מכך שהציבור הערבי מבין שיש לו "כלי פוליטי לשנות את המציאות". כלי כזה ניתן רק לאזרחים שווים. מי שמחזיק בו, משתמש בו ומשפיע בעזרתו על הרכב הממשלה, אינו אזרח סוג ב'.