מה מסתתר מאחורי העמדת הפנים של רע"מ שמטרתה היא רווחת ערביי ישראל

לפני הבחירות של מרץ 2021 הצהיר מחמוד עבאס – יו"ר רע"מ – כי הוא ערבי-מוסלמי-ישראלי, כלומר לא פלשתיני, וכי העניינים הלאומיים של הפלשתינים אינם מעניינו אלא רק הרווחה של ערביי ישראל.

הוא חזר על כך – שוב רק בעברית – גם במהלך המו"מ הקואליציוני.

בכך הכשיר עצמו כשותף קואליציוני וזכה במסגרת ההסכם לתקציב של עשרות מיליארדי ₪.

אלא שמהר מאד התברר, כמפורט להלן, כי מדובר במצג שווא ('ת'קייה') וכי המדיניות של רע"מ – המפלגה הערבית הגדולה בכנסת (4 מנדטים לעומת 6 מנדטים של 'המשותפת' המורכבת משלושה מפלגות) היא "פלסטינית" מובהקת.

הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, המיוצג בקואליציה על ידי רע"מ, כמו גם הפלג הצפוני – מקיימים קשרים עם חמאס, טורקיה וקטאר. הם אויבים מובהקים של מדינת ישראל הן בראיית האידיאולוגיה והמטרות שלהם והן בראיית פעילותם. שניהם רואים במדינה מעשה שטן לא לגיטימי וכל אחד נלחם במדינה בדרכים אחרות, כאשר מנסור עבאס הוא הפנים 'הנחמדות' של התנועה האסלאמית, שיש בה את ד"ר ג'קיל (עבאס) ומסטר הייד (השייח' ראאד סלאח). החזון האסלאמיסטי הוא להכניס את ישראל לצבת של לחצים פנימיים מצפון (ערביי הגליל) ומדרום (הבדואים בנגב) המגובים על ידי לחץ ממזרח (מדינה "פלסטינית") וממערב (חמאס ברצועת עזה). כחלק מסיפור 'האחים המוסלמים', המטרה חורגת בהרבה מ"אג'נדה אזרחית" שבשמה הצטרפה רע"מ לקואליציה. בשלב ראשון, המטרה היא להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה בדרך של ג'יהאד אזרחי, שעליה עבאס מדבר גלויות, ובדרך של 'ת'קייה' – הסתתרות והונאה על ידי 'ח'ודעה' – רמייה. בשלב שני, המטרה היא להשתלט עליה ולהפכה למדינה מוסלמית, בדרך להקמת חליפות אסלאמית במזה"ת. מכאן ברור כי חלק מ-32 מיליארד ₪ שיועברו לרע"מ על פי ההסכם הקואליציוני יקדמו מטרה זו.

חלקם אף יסייעו להגברת הטרור באמצעות חמאס, הן ביו"ש והן ברצועת עזה, שאליה יועבר כספים במסווה של סיוע הומניטרי. להלן עובדות המאששות את האמור לעיל וחושפות את פרצופה האמיתי של רע"מ והיו"ר שלה – מנסור עבאס.

• • קשר הדוק עם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שהוצא ב-2015 מחוץ לחוק בשל תמיכתו בטרור: הפלג הצפוני נתן השראה לטרור הבודדים בשנים 2017-2014 ותרם את חלקו לפרעות מאי 2021. הוא חזר בדלת האחורית בדמות הפלג הדרומי המיוצג בקואליציה על ידי רע"מ. הנהגת רע"מ בראשות מנסור עבאס הוכיחה את זיקתה העמוקה לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בין השאר בשלושה ביקורים משמעותיים: במאי 2021 ביקור באוהל מחאה לאחר העמדתו לדין של שייח' כמאל ח'טיב סגן ראש הפלג הצפוני; ביקור בראשית 2020 אצל שייח' עכרמה סברי – לשעבר המופתי של ירושלים והאיש של ארדואן בהר הבית – שמזוהה עם חמאס והפלג הצפוני; פגישה של ח"כ גנאים-סלאח מרע"מ עם השייח' ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני, כששוחרר מהכלא, זאת לצד ברכות של חברי הכנסת איימן עודה ואחמד טיבי שלשחרורו של השייח'. שתי התנועות האסלאמיות דוגלות באידיאולוגיה של האחים המוסלמים ורע"מ אף זכתה לשבחים על ניצחונה בבחירות מפי יוסף קארדאווי האסלאמיסט המשפיע ביותר בעולם. 

• תמיכה בטרור, גם בסיוע טורקיה: ראש הפלג הדרומי וראש השורא שלה – השייח' חמאד אבו דעאבס – השתתף במשט המרמרה ולתנועתו קשרים הדוקים עם טורקיה: עם ארדואן, מפלגתו, וארגון הטרור הטורקי IHH. מעודד מניצחון הטליבן, הוא פרסם בעמוד הפייסבוק שלו "אפגניסטן היא צעד גדול בדרך ארוכה", וגם ה"כיבושים ייעלמו"; העתיד שייך לדת הזאת ולעם הזה". קודמו בתפקיד, אבראהים צרצור, הוכיח תמיכה בטרור "הפלסטיני" באמצעות ביקורים אצל מחבלים ומשפחותיהם. לדבריו, אין שינוי באידיאולוגיה של רע"מ שלפיה השלטון על האדמה "חייב להיות שלטון אסלאמי בהנהגת חליף". זאת ועוד, עמותת 'סיוע 48' של התנועה האסלאמית הדרומית, המנוהלת על ידי גורמים בכירים ברע"מ, מקיימת שיתוף פעולה הדוק עם עמותות בטורקיה שקשורות ישירות ובעקיפין למשטר הנשיא ארדואן ולחמאס. עמותת 'סיוע 48'  שייכת ל'התאחדות הארגונים הלא-ממשלתיים של העולם האסלאמי' – קואליציה של ארגונים שחלקם בעלי זיקה ישירה לחמאס – שמתואמת עם המשטר הטורקי. 

• תמיכה בחמאס וברש"פ: לעמותת 'סיוע 48' קשר ישיר גם עם עמותת אל-פורקאן הטורקית המזוהה עם חמאס. במאי 2018 הגיעו חברי רע"מ ובהם מנסור עבאס, אז בתפקיד סגן ראש הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, לביקור תמיכה והזדהות עם שלושה חברי פרלמנט מטעם חמאס שגורשו מירושלים בידי ישראל. חמור מכך, רע"מ מזרימה מיליוני ₪ לעזה, בתיאום עם חמאס, באמצעות 'עמותת צדקה' בשם 'סיוע 48' שבראשה עומד ראזי עיסא, חבר מועצת השורא. מדובר בבכיר רע"מ ויד ימינו של מנסור עבאס, שאף ניהל מטעם רע"מ את המו"מ להקמת ממשלת בנט. זאת ועוד, ראש הפלג הדרומי לשעבר, אברהים מנסור, מבכירי מועצת השורא שמכתיבה את מדיניות רע"מ, כתב בדף הפייסבוק שלו: "רע"מ לא תישאר בממשלה לשנייה אחת אם תוכרז מלחמה על רצועת עזה או הגדה המערבית".

• • האדרת מחבלים: ח"כ גנאים, מספר 2 ברע"ם, הצהיר כי מפלגתו פועלת מאחורי הקלעים לטובת המחבלים הכלואים ואמר: "האסירים הם חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני והם כתר על ראשו של כל ערבי לאומי".
  • ליבוי טרור באמצעות השקר 'אל-אקצא בסכנה': כשנוצרה מתיחות בהר הבית רע"מ לא הצביעה עם הקואליציה ולקראת יום ירושלים פרסמה זעקות שבר נגד מצעד הדגלים לכותל. רע"מ החליפה את הפלג הצפוני בארגון הסעות להר הבית באמצעות עמותת אל-אקצא, שנמצאת בחוד החנית של "הלאומנות" האסלאמית הקיצונית. העמותה דיווחה על מעל 2200 אוטובוסים (מעל 110 אלף איש) שארגנה בחצי הראשון של 2021 ; בסוף השנה התפארה ביותר מ-4000 אוטובוסים (כ-200 אלף מתפללים) ומאות מכוניות פרטיות. ההסתה הדתית באה לידי ביטוי, למשל, בדבריו של מזכ"ל רע"מ: "מסגד אל-אקצא המבורך, כל גרגיר אדמה בו ורחובותיו וכיפותיו וקיר הבורק (הכותל) כולו שייך לאסלאם ואסור לאף אחד שידרוך שם". זאת ועוד, "ההתנחלויות אינן לגיטימיות… במוקדם או במאוחר יימחקו, כמו מה שקרה בעזה".

• ליבוי מהומות הבדואים בנגב (13.1.22-11.1.22)

המהומות פרצו בתגובה לנטיעות שגרתיות של קק"ל בנגב לקראת ט"ו בשבט, נטיעות שמקשות על הבדואים להשתלט על אדמות מדינה. המהומות פרצו שבוע לאחר חקיקת חוק החשמל, המעודד בנייה בלתי חוקית, בלחץ רע"מ שרואה בבדואים בנגב קהל יעד חשוב. תלות הממשלה ברע"מ והישגי רע"מ עבור הבדואים הקנו לבדואים רוח גבית ותחושה של עוצמה יתירה, ועם האוכל בא התיאבון. זאת ועוד יו"ר וועדת המעקב העליונה של ערביי ישאל, מוחמד ברכה, מתוגבר בראשי רע"מ והפלג הדרומי של התנועה האסלאמית ובראשי הפלג הצפוני הלא חוקי – הגיעו לנגב ב-1.1.22. ברכה הסביר כי כעת יש להגן על הנגב, ממש כמו בערים המעורבות – יפו, חיפה, עכו לוד ורמלה (שבהן התחוללו פרעות תשפ"א) – שכן הנגב הוא "חלק בלתי נפרד מפלשתין". בהתייחסות נפרדת  לנגב, ראש הפלג הצפוני, השייח' ראאד סלאח, הכריז כי "על אדמת הנגב נחיה ועל אדמת הנגב נמות" ויו"ר 'הרשימה המשותפת', איימן עודה הבהיר כי סיפור הנגב אינו רק עניין של זכויות אזרחיות, אלא "בעיה גדולה של זכויות הקולקטיב הלאומי". כל נציגי הציבור הערבי הללו מבקשים לעשות 'פלסטיניזציה' של מאבק הבדואים בנגב. 

בעקבות ליבוי הלהבות אכן פרצו מהומות – שהתמקדו בעיירה מולדה (סעווה) שהממשלה הכירה בה ב-2013 והגדירה עבורה שטח עצום של 11500 דונם, בציפייה – שנכזבה כמובן –  שהפזורה תתכנס לתוך השטח הגדול שניתן ללא תמורה. במסגרת המהומות יידו אלפי פורעים אבנים על השוטרים ועל כלי רכב בכביש 25 המוביל מבאר שבע לדימונה וירוחם; הבעירו צמיגים על כבישים ובכניסה ליישוב רתמים – במטרה לפגוע בנהגים יהודים שנוסעים במקום; הציתו מכונית של עיתונאי; הניחו בלוקים על מסילת הרכבת לבאר שבע כדי לגרום להתהפכותה; חסמו את כביש 31 המחבר את ערד לצומת שוקת; עקרו עצים וירו זיקוקים לעבר שוטרים. 

המהומות ביטאו חיבור היברידי בין הפלילי ל"לאומני" ומרי אזרחי נגד ריבונות המדינה, בחתירה לכך שתכיר באוטונומיה הבדואית בצפון הנגב. זה לא הפריע לסגן השר יאיר גולן, לבוא לנגב ולעודד את הבדואים "לעשות מה שצריך בשטח", כיוון שיש להם לובי חזק בקואליציה שיתמוך בהם. ואכן, הבדואים זכו לגיבוי תקיף וחסר תקדים של רע"מ: יו"ר רע"מ הודיע כי יפסיק להצביע עם הקואליציה עד להפסקת הנטיעות ואיש השטח שלו, אל-רפאיעה, שיגר ברכות לצעירים שהתעמתו עם כוחות הביטחון. חרף חומרת האירועים ברמה הלאומית, ממשלת בנט הרימה דגל לבן בצהרי ה-12.1.22 ונכנעה לפרעות הבדואים ולאולטימטום של רע"מ: הטרקטורים התפנו, הנטיעות הופסקו והאלימות "הלאומנית" ניצחה. היא אף המשיכה גם לאחר קיפול הדגל הציוני, תמורת 'שקט עכשיו'. ואולם, המאבק על גאולת האדמה היה, וחייב להמשיך להיות, אבן יסוד בתנועה הציונית. כדברי בן גוריון, "בלי הזיקה העמוקה למולדת קדומים, לא היתה מדינת ישראל נבנית וקמה". 

• קידום עלילת דם נגד ישראל (מאי 2022)

בפעם הראשונה מפלגה בקואליציה בישראל עזרה בקידום עלילת דם, תוך כדי פסילת הלגיטימיות של מוסדות המדינה לבצע בדיקה אמינה של נסיבות מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה (שנקברה ללא ניתוח פורנזי). רע"מ כינתה את אבו עאקלה "שהידית", שלחה את תנחומיה למשפחתה וקראה להקמת ועדת חקירה בינלאומית מידית שתבדוק את נסיבות מותה. 

טענת רע"מ שמטרתה הבלעדית היא שיפור מעמדם של ערביי ישראל בתחומים אזרחיים – הוכחה כמופרכת. הישענות הקואליציה על רע"מ מעצימה את התנועה האסלאמית בזירה הבינלאומית תוך פגיעה אסטרטגית בישראל בלב הריבונות שלה, ירושלים, וחותרת תחת יחסיה הבינלאומיים עם מדינות שכנות ועם ארה"ב. חרף התקציבים הנדיבים והעלמת העין מגילויי תמיכה בטרור התעקשו חברי רע"מ להצביע שוב ושוב בהתאם להשקפת עולמם "הפלסטינית" והאנטי-ציונית.  הלקח הוא שאין לשתף מפלגות ערביות בקואליציה. לפי החוק הקיים ונוכח תמיכתן בטרור, כולן לא אמורות להתמודד בבחירות – והדבר מתאפשר רק מכיוון שבג"ץ מתעלם מהחוק. 

כתב: ד"ר אלדד קולנשר