"שניים מקרא" – דעת ומוסר בעזרת שני פסוקים מפרשת השבוע
פרשת נשא.
1. "או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו…" – הקנאה, אותו יסוד הרסני ותוקפני, הוא העומד בבסיס פרשת סוטה המופיעה בפרשתנו. אמנם, יש יסוד לסברה, שפרשה זו, בדומה לפרשות אחרות בתורה, משתייכת למישור התיאורטי ואיננה מעשית. מעבר להיבטים הלכתיים פרקטיים, התורה ניתנה על מנת ללמוד ערכים ודרכי התנהגות ברוח עבודת ה'. בפרשה מתואר טקס המתקיים במקדש, שבמרכזו משקה הכהן את האשה, החשודה על ידי בעלה, ב"מים מאררים". מים אלה מוגשים בכלי חרס אחרי שאליהם נמחה השם המפורש הנכתב על מגילה, והכהן משביע את האשה בשבועה חמורה. המדרש מספר על התנא ר' מאיר, שמחל על כבודו באופן קיצוני כדי להשכין שלום בין בני זוג. כששאלו תלמידיו לפשר התנהגותו ענה: "לא יהא כבוד מאיר גדול מכבוד קונו! ומה אם שם הקדש שנכתב בקדושה, אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, כל שכן כבוד מאיר". הקב"ה מוחל על כבוד שמו המפורש ומורה למחוקו בכדי להביא לידי שלום בין איש לאשתו. שלום זה הופר על ידי רגש הקנאה, שהוא אבן נגף במערכות יחסים בכלל ובזוגיות בפרט. ההלכה מציעה מישור אחר של התקשרות זוגית, שבמרכזה אימון, הערכה והדבקות. וכך פוסק הרמב"ם: "וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון… ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז". הבנת היסוד החמור שברגש הקנאה – שומרת את שלמות הבית ומחנכת את הדור הבא לזוגיות בריאה ברוח התורה.
2. "ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלת צב.." – פרשת השבוע ממשיכה את מפקד בני שבט לוי. התורה מפרטת את מנין בני משפחת גרשון ובני משפחת מררי ואת תפקידם בעבודת משא המשכן, פירוקו והרכבתו, במהלך מסעות ישראל במדבר. התורה אינה מפרטת כיצד ישאו הלווים את חלקי המשכן הכבדים. בסוף הפרשה מתוארים, בפירוט רב, הקרבנות של נשיאי שבטי ישראל. מעבר לקורבן הפרטי של כל נשיא ונשיא הביאו כולם תרומה כוללת למשכן: שש עגלות משא. המדרש מתאר, שמשה רבינו לא רצה לכתחילה לקחת מהם את תרומת עגלות המשא, עד שהקב"ה ציווה את משה: "קח מאתם". וזה לשון המדרש: "…אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה צא ואמר להם דברי כבושים ודברי נחמות, קח מאתם, באותה שעה היה משה מתירא ואומר תאמר שמא נסתלקה ממני רוח הקדש ושרתה על הנשיאים? אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אלו להם הייתי אומר שיביאו, לך הייתי אומר שתאמר להם, אלא קח מאתם, מאתם היה הדבר, הא הסכימה דעתם לדעת העליונה..". מכן יסוד חשוב בהנהגה ובחינוך. אל לו למנהיג ולמחנך לחשוש מאיבוד הסמכות שלו בשל יוזמה פרטית של מי מנתיניו או מתלמידיו הבאה ממקום ערכי טהור ומשלימה חוסר כלשהו. בנוסף, ליוזמה, לתרומה ולפעולות דומות לאלה של הנשיאים יכול להיות ערך נעלה והן יכולות להחשב כחלק מעבודת הקודש, אף אם באו מדעתו של האדם. זאת – במידה והדברים מכוונים באופן מוחלט לשם שמיים.
כתב: משה משרקי
