השייח' שהכשיר פיגועי התאבדות הוצג בשיעור כדמות מתונה

בשיעור בחוג למזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון הוצג יוסף אל-קרדאווי כנציג "האסלאם הווסטי המתון" וכמי שעודד נשים ללמוד ולהשתתף בפוליטיקה. מי שהכשיר פיגועי התאבדות נגד ישראלים ותיאר את מעשי היטלר כעונש משמיים הוצג לסטודנטים בלי התמונה המלאה.

שתפו:

מותר לאוניברסיטה ללמד על כל דמות, גם על השנואה והמסוכנת שבהן. זה חלק מתפקידה. השאלה איננה את מי מלמדים, אלא מה מספרים עליו. כשאיש דת שנתן הכשר דתי לפיצוץ אוטובוסים בירושלים ובתל אביב מוצג בכיתה כמודל של מתינות, הבעיה איננה החופש האקדמי. הבעיה היא ההשמטה.

לפי הכתוביות ששודרו בערוץ 14, המרצה סבינה עבדולאייב מהחוג למזרח התיכון אמרה בשיעור כי נציג "האסלאם הווסטי המתון" היה השייח' יוסף אל-קרדאווי. היא הוסיפה ש"כתב הרבה מאוד", ש"עודד נשים לצאת, ללמוד, להשתתף בפוליטיקה", וש"יש לו תפקיד מאוד חשוב". הדיווח עלה באתר ערוץ 14 ב־11 בנובמבר 2026.

דרך האמצע, "וסטיה" בערבית, היא השם שהזרם של אל-קרדאווי בחר לעצמו, והוא עצמו היה מדובריו הבולטים. אבל תווית שאדם מדביק לעצמו איננה תיאור של עמדותיו. מי שמאמץ אותה בכיתה בלי לשאול מה עמד מאחוריה, מוסר לסטודנטים את הפרסומת במקום את הדמות.

פרויקט הפרופילים של אם תרצו

חושפים את מי שלטענתנו פועל נגד מדינת ישראל

הכירו את הפרופילים והמקורות שפרסמה התנועה בתחומי האקדמיה והפעילות בשטח.

מי היה יוסף אל-קרדאווי

יוסף אל-קרדאווי, יליד מצרים, היה מפוסקי ההלכה המשפיעים באסלאם הסוני ומהדמויות הבולטות של תנועת האחים המוסלמים. הוא פעל עשרות שנים מקטאר, והגיע לקהל של מיליונים דרך תוכניתו באל-ג'זירה. הוא מת בדוחה ב־26 בספטמבר 2022, בגיל 96.

במרץ 1996, אחרי גל פיגועי ההתאבדות של חמאס בירושלים, באשקלון ובתל אביב, קבע בדרשה ששודרה בטלוויזיה הקטרית כי אין מדובר בטרור אלא בג'יהאד, וכי המבצעים הם שהידים ולא מתאבדים. כך תיעד המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). בהמשך פיתח את ההבחנה הזאת לשיטה: פיגוע התאבדות הוא "פעולת הקרבה" המותרת בשריעה. במאמר של ממרי מ־2001 צוטט כמי שהתיר את הפעולות גם כשהנפגעים הם אזרחים, בנימוק שהחברה הישראלית כולה צבאית.

ביולי 2004, בראיון לתוכנית Newsnight של ה־BBC, הרחיב את ההיתר גם לנשים: "נשים ישראליות אינן כמו נשים בחברה שלנו, משום שנשים ישראליות מגויסות." על פיגועי ההתאבדות אמר שהם "ביטוי לצדק של אללה", שנתן לחלשים את היכולת "להפוך את גופם לפצצות".

בינואר 2009, בדרשה ששודרה באל-ג'זירה, אמר לפי תרגום ממרי כי לאורך ההיסטוריה שלח אללה על היהודים מי שיעניש אותם, ו"העונש האחרון בוצע בידי היטלר". הוא הוסיף: "ברצות אללה, בפעם הבאה זה ייעשה בידי המאמינים." ימים ספורים קודם לכן אמר כי משאלתו היא לסיים את חייו כשהיד במלחמה נגד היהודים. במאי 2013 ביקר ברצועת עזה והתקבל שם בידי הנהגת חמאס.

זה האיש. דבריו על נשים אינם מבטלים את כל זה, וגם אינם עומדים בנפרד ממנו: אותו פוסק שעודד נשים להשתתף בחיים הציבוריים קבע שאישה ישראלית היא מטרה לגיטימית.

תגובת האוניברסיטה

אוניברסיטת בן גוריון מסרה לערוץ 14 כי אין מדובר בעמדת האוניברסיטה כמוסד אלא בשיעור, וכי "חזקה עלינו כי המרצה מכירה את החומר לעומקו". לדבריה, הצגת ממד של מתינות ביחס לנשים איננה שנויה במחלוקת, "אלא אם כן ערוץ 14 סבור שאנשים הם חד-ממדיים". המרצה מסרה, לפי הערוץ, שמטרת השיעור הייתה להציג היבטים מגוונים במשנתן של דמויות שנויות במחלוקת.

ב־15 בנובמבר מסרה האוניברסיטה לרדיו דרום תגובה נוספת. לפיה, המסקנות הוסקו מקטע בן 19 שניות שהוצא מהקשרו, ובתחילת השיעור הובהר שגישת המתינות בפסיקה ההלכתית משמשת לא רק פוסקים ליברליים אלא גם פוסקים קיצוניים ורדיקליים, ובהם אל-קרדאווי. פסיקותיו בענייני נשים, נמסר, הובאו כדוגמה נקודתית לגישה הזאת.

איפה עובר הגבול

אם זה אכן נאמר בתחילת השיעור, טוב שנאמר. אבל ההסבר הזה מחזק את הבעיה במקום לפתור אותה. אם המרצה ידעה שמדובר בפוסק רדיקלי, קשה להבין מדוע במשפטים ששודרו הוא הוצג בלשונה כנציג "האסלאם הווסטי המתון", עם "תפקיד מאוד חשוב", בלי מילה על פיגועי ההתאבדות ועל היטלר.

הפער בולט עוד יותר על רקע המחקר של המרצה עצמה. סבינה עבדולאייב חתומה, יחד עם פרופ' ג'ושוע טייטלבאום, על מאמר שפורסם בכתב העת Middle Eastern Studies תחת הכותרת "איך קיצונים גילפו לעצמם עמדה מתונה". המאמר בוחן את שיח הווסטיה כלפי מיעוטים שאינם מוסלמים, ואל-קרדאווי הוא הראשון ברשימת ההוגים שהוא מנתח. לפי תקציר המאמר, המתינות של הזרם נשארה רטורית, ונעצרה בגבולות של בלעדיות תאולוגית ושל התנגדות לפלורליזם חילוני.

במחקר שהיא חתומה עליו, הזרם של אל-קרדאווי מתואר אפוא כזרם קיצוני שבנה לעצמו תדמית מתונה. בכיתה, לפי המשפטים ששודרו, אותו זרם הוצג כ"אסלאם הווסטי המתון", ואל-קרדאווי כמי ש"יש לו תפקיד מאוד חשוב". ההבחנה שהציגה בכתב העת לא נשמעה בקטע הזה.

מתן אשר, דובר אם תרצו, אמר בראיון לרדיו דרום שגם אם היו לאל-קרדאווי פסיקות בענייני נשים, אי אפשר להציג אותו בהקשר של מתינות ולהשמיט את העמדות שבזכותן התפרסם. "במימון ציבורי מצופה ללמד את האמת, גם אם היא לא פופולרית," אמר.

אנחנו אומרים את זה בבירור: אוניברסיטה ציבורית בישראל חייבת לסטודנטים שלה את התמונה המלאה. מי שמלמד על אל-קרדאווי צריך להתחיל בפיגועי ההתאבדות ולהגיע משם לנשים, לא להפך. במיוחד כשבכיתה יושבים, לפי ערוץ 14, גם משרתי מילואים, שחבריהם נלחמים בדיוק בארגון שאל-קרדאווי נתן לו הכשר.

זה גם איננו מקרה ראשון בבן גוריון. בשנים האחרונות עלו שם הפגנת מרצים וחברי סגל נגד המלחמה בעזה, הופעה ביום הנכבה של זמר ששר "נזכור את דם השאהידים", סטודנטית שהיללה את הטבח והפכה לפרזנטורית של המחלקה לארכיאולוגיה והשבתת לימודים בחסות מחאת סגל, שפגעה במשרתי מילואים. השאלה שחוזרת בכל המקרים האלה פשוטה: מה מלמדים את הסטודנטים, ומה בוחרים לא לספר להם.

שתפו:

0 0 הצבעות
דירוג המאמר
הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
guest
0 תגובות
הישן ביותר
חדש ביותר הנבחרות

אירועים קרובים

ללוח המלא ←

טוען אירועים...

פרויקטים אחרונים:

חדשות ועדכונים

חדשות ועדכונים

טוען כתבות אחרונות...

▶   סרטונים קצרים

לערוץ היוטיוב ↗

טוען סרטונים...

פתיחה ביוטיוב ↗

גלילה, החלקה או חצי המקלדת למעבר בין סרטונים

0
נשמח לתגובה שלך.x