לקריאת המאמר באתר ערוץ 20 – לחצו כאן

יהודה ויינשטין הוא איש הנגד. הוא נגד מינוי גל הירש למפכ"ל, הוא נגד ההוראות החדשות לפתיחה באש נגד זורקי האבנים ובקבוקי התבערה, הוא נגד עצירת תקצוב משרד התרבות למופעים אנטי ישראליים ובאופן כללי הוא נגד לתת לנבחרי הציבור לשלוט ולקדם את המדיניות לשמה הם נבחרו.

כאמור, בבחירות האחרונות יצאו אזרחי מדינת ישראל לקלפי. חלקם בחרו ליכוד, חלקם כולנו, אחרים ביש עתיד או בית יהודי וכן הלאה. אני בטוח שאף ישראלי לא נתקל מאחורי פרגוד הקלפי בפתק ועליו שמו של יהודה וינשטיין ועל כן מפתיע שהוא חושב שלמרות שהוא לא נבחר ציבור, הוא יכול לקבוע באופן גס ובוטה את המדיניות לקובעי המדיניות הלגיטמיים שנבחרו על ידי הציבור, הלאו הם שרי הממשלה.

שורש התופעה הבלתי דמוקרטית הזו, אשר שוחקת בישראל כל סימן להפרדת רשויות, נטועה בבג"ץ, למי שעדין מתקשה לזהות. בפסק דין מפורסם שקבע אהרון ברק, הדמות שעוד עלולה להיזכר בהיסטוריה כזה שמעשיו ביטלו את הדמוקרטיה הישראלית. בפסק הדין (בג"ץ פנחסי) קבע ברק שהמלצות היועץ המשפטי מחייבות את הממשלה וכי זכותו לסרב לייצג את המדינה בבג"ץ.

השופט ברק השתמש בנימוק חסר שחר של מסורת חוקתית שלא רק שמעולם לא הייתה כזו מסורת, אלא שהיא סותרת החלטות ממשלה קודמות. משמעות הפסיקה של אהרון ברק היא כי ליועץ המשפטי לממשלה יש סמכות להטיל וטו על החלטות הממשלה לפי שיקול דעתו ובלי שיהיה ניתן לערער על כך, שכן אין לממשלה זכות לייצוג משפטי שלא על ידו. כן, וכך ממש כמו באיראן ובערב הסעודית, נוצר מנגנון של חכמים כל שהם הניצבים מעל הממשלה הנבחרת ופוסקת- "חוק זה לגריסה, וחוק זה לחיים." "הכול שפיט" במילים אחרות. הכול לפי החלטת מועצת החכמים הבלתי נבחרים של בג"ץ.

היבט נוסף של עוצמתו של היועמ"ש היא דרך בחירתו. בעקבות פרשת בראון-חברון (ינואר 1997) איבדה הממשלה, בלחץ חקירה של הפרקליטות נגד ראש הממשלה ושר המשפטים, את השליטה שלה במינוי חיוני זה לתפקודה.

הסמכות הועברה לוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון לשעבר שמגר, שבה יש לבית המשפט העליון יותר מדריסת רגל. גם ההחלטה לגבי מינוי פרקליט המדינה הופקעה מהממשלה לטובת ועדה בשליטת הממסד המשפטי. הוועדה ממליצה על מועמד יחיד, כך שלממשלה אין שום יכולת בחירה.

לכן, טוב תעשה מדינת ישראל אם תפצל ותגביל, למען עתיד הדמוקרטיה הישראלית, את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, (כשמו כן הוא, "יועץ", ותו לא) ובכך תאפשר לנבחרי הציבור לשלוט ולקדם את המדיניות לשמה הם נבחרו.

חשוב להדגיש דבר אחד ולזכור אותו בכל רגע נתון כשעוסקים בסוגיית האיזונים והבלמים בחברות מתוקנות. בסופו של יום חוק הטבע חזק מכוחם של סעיפים, פקידים וכיוצא בזה. וחוק הטבע תמיד ישאף לאיזון. לכן עצם קיומו של קיצון אקטיבי בצד אחד, יצור תמיד קיצון אקטיבי בצד השני. לכן חשיבות הקטנת עוצמתו של בג"ץ והיועמ"ש כל כך גדולה. מפני שככל שתגבר דריסת הרגל והפגיעה בנבחרי הציבור וברצון הציבור עצמו, כך יגברו הקולות לסילוק אותם אנשים ממוקדי הכוח ופיזור של אותם מוקדי כוח.

© manta web 2015 | בונים חברה ציונית - אם תרצו
עקבו אחרינו: