ארגון ההגנה הערבי לשמירה על הטבע APN
(The Arab Group for the Protection of Nature)
הוא ארגון ירדני שמקום מושבו בעמאן. הוא מתיימר להתמקד על פי חזונו בהגנה על משאבי טבע במדינות ערב. בפועל עיקר פעילותו הוא בישראל ודרך שתילת מיליוני עצים הוא מבקש להשתלט על שטחי ישראל.

הארגון הקים פרויקט מקיף בשם "מיליון עצים בפלסטין" ודרכו הוא מבקש להשתלט על שטחים בירושלים, בקעת הירדן ויהודה ושומרון.
מנתוני הארגון עולה תמונה מדאיגה ולפיה נתרמו על ידו 2,434,452 עצים. רוב העצים נתרמו לעזה, לאחר מכן חברון, בית לחם, ג'נין וטול כרם וירושלים.
בשל כך, הארגון קיבל מכתב הערכה על פועלו משר ההסברה הירדני, אמג'ד עודה אל-עדאילה.

נציג הארגון ב"פלסטין" הוא אבראהים אמין מנאצרה אשר יושב בבית לחם. הוא אמר בראיון כי הם פתחו משרד לחיזוק הקשר עם הפלסטינים ביולי 2019 ומטרתם היא "לעבד אדמות בתוך ההתנחלויות" .
בד בבד הוא גם מספר על שיתוף פעולה של הארגון עם המחבל רזק צלאח שרצח חייל צה"ל ונידון למאסר עולם ושוחרר לאחר 21 שנה בשנת 2013 במסגרת "מחווה" לאבו מאזן.

על פי נתוני האגף למחקר ערבי של "אם תרצו", עשרות אלפי עצים ניטעו ברחבי ישראל רק בחודשים האחרונים. בין השאר נטעו 37 אלף עצי פרי במסגרת פרויקט שימור משאבי הטבע באזורים המאוימים בהלאמה בבקעת הירדן שבהם הייתה צפויה להתקיים הריבונות הישראלית על פי תכנית המאה. בנוסף לכך, 8000 עצים נשתלו באזור בית איכסא בירושלים, 3000 עצים בכפר בידו ליד ירושלים שעל פי דף הפייסבוק של הארגון מעידים על "האהבה של הירדנים לירושלים". בנוסף נשתלו 500 עצים בסלפית, דרומית לעיר אריאל וניתן דגש מיוחד על אזורי בקעת הירדן, בית לחם וחברון.

כעת אנו מציגים את הדו"ח שחיברנו על הארגון לעיון הציבור.

דו"ח חדש שפרסם אגף המחקר בשפה הערבית של תנועת 'אם תרצו' מעלה את החשד כי 'אורפוד' עובר על החוק לפי סעיפים 109 ו־110 לחוק העונשין – הסתה לסרבנות. לפי פרסומי הארגון, הסיוע שמתקבל מ'אהל' הירדני כולל תמיכה כספית. זאת למרות שלא נמצא כי 'אורפוד' רשום כעמותה אצל רשם העמותות ובמאגר הרלוונטי של משרד המשפטים.

בתנועה מספרים כי מדי שנה פונים אליה כמאה צעירים דרוזים בבקשה לסיוע במציאת דרך מילוט מהצבא. גורם מ'אורפוד' סיפר כי כל צעיר דרוזי שפונה לתנועה מקבל סיוע וליווי צמוד על פי האופציות הרלוונטיות שבאמצעותן ניתן לקבל פטור מהצבא או משירות אזרחי. "אם מישהו מספר על בעיה רפואית, אנחנו דואגים לתת לו את האישורים שפוטרים אותו מהצבא בגלל פרופיל נמוך. אם הוא לא רוצה מסיבות של זהות או חוסר רצון להיות חלק מהמפעל הציוני, אנחנו נותנים לו מענה כך שבסופו של דבר הוא יגיע למקום שבו הוא רצה להיות – מחוץ לשירות צבאי ומשוחרר מכל חובה בשירות ביטחון".

כעת אנו מציגים את הדו"ח שחיברנו על הארגון לעיון הציבור.

דבורה גונן, אמא של דני גונן הי"ד, מראשי פורום בוחרים בחיים:

פורום 'בוחרים בחיים' של המשפחות השכולות ופצועי פעולות האיבה הוא גוף שלא
היה צריך שיקום. כולנו כאן נמצאים "בטעות" ואף אחד מאתנו לא בחר זאת. הפורום
שהתאגד לפני 3 שנים, מאגד בתוכו מאות משפחות שכולות ופצועים מפעולות איבה
אשר החליטו בפשטות- לבחור בחיים.

לבחור בחיים משמעותו להמשיך לחיות את החיים מתוך בחירה במשמעות, ולא לפחד
להגיד זאת.

המשמעות של בחירה בחיים וההחלטה להיאבק בטרור, אינה טמונה רק במאמץ למגר
את הטרור אלא גם בעובדה שאנו כאן, משפחות ופצועים, מרימים ראש ומצהירים מעל
כל במה אפשרית: "נכון, איבדנו את היקר לנו מכל אך לא נוותר."

ומה שמדהים בפורום הזה שהוא מאגד את כל עמך בית ישראל. הטרור פגע בכולם.
ביהודים ומוסלמים, בחילוניים ודתיים, בבני פרפריה ומרכז, בני המעמד הגבוה והנמוך.
כולם כאן התאחדו יחד, כאיש אחד בלב אחד כדי לומר: די לטרור!

שלבים רבים עבר הפורום בשנותיו הראשונות, עד התגבשות חבילת הרתעה מוסכמת
ומשמעותית שיש לה מטרה אחת בלבד: למנוע את הפיגוע הבא ולמנוע את המשפחה
השכולה הבאה.

פעילות הפורום לקידום חבילת ההרתעה באה לידי ביטוי בשני מישורים עיקריים:
האחת- שינוי חקיקה. והשנייה- שינוי התודעה הציבורית לנזקי הטרור. על כל
המשתמע מכך.

במהלך שנות פעילותו, חברי הפורום נכחו בעשרות רבות של דיונים בכנסת ובמשרדי
הממשלה. פעלו ללא כל כחל מול כל מקבל החלטות ומעצב דעת קהל, ולא רק כדי
שיעזור למנוע את הפיגוע הבא.

כל מי שמכיר את עולם השכול יודע לציין כי האמרה "בקרוביי אקדש" היא לב ליבו
של המאבק כאן. הפרשנות הישנה והמוכרת אומרת שהקב"ה מקדש את עצמו בקרובים
אליו ולכן הוא לוקח את הכי טובים.. הרוגי מלכות שסמוכים לכיסאו. "אין כל בריה
יכולה לעמוד במחיצתם" הפרשנות החדשה אומרת שהמילה "בקרוביי" מתייחסת
אלינו.

הקרובים, שאלה אנחנו, נשארים כאן לקדש את בני המשפחה שנרצחו על קידוש ה'.
הקרובים פה באים להרים את נס הדגל למאבק למנוע את הרצח הבא. הקרובים כאן
עושים הכול כדי שמדינת ישראל לא תחדל באמת לחתור לניצחון. ניצחון על הטרור,
ניצחון על מבקשי רעתנו וניצחון בעד החיים. לבחור בחיים זה לבחור בניצחון. לבחור
בניצחון זה אומר לבחור בחיים.

אומר זאת שוב. הפורום, היה עדיף אילו לא היה קם, אך אם כבר קם, מוטב שתהיה לו
מטרה אחת. לבחור בחיים, ולנצח את הטרור.

אנו נמשיך לנצח בעזרת ה'.

סקרים שפורסמו בסוף שנת 2019, הראו שאמון הציבור במערכת המשפט נמצא בשפל חסר תקדים. בנובמבר 2019 פרסם אתר גלובס סקר שהוכן על ידי 'מכון שילוב' אשר הראה כי שליש מהציבור לא מאמין לפרקליטות המדינה, לא לבתי המשפט ולא למשטרה. הפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, פרסמה אותה עת סקר שמצא כי אמון הציבור במערכת המשפט בשפל היסטורי. בדצמבר פורסם סקר של 'פאנל פרויקט המדגם' אשר הראה שרוב הציבור תומך בהקמת ועדת בדיקה על התנהלות חקירות נתניהו, ובהקמת גוף בדיקה עצמאי על התנהלות פרקליטות המדינה.

מסוף אותה שנה ועד היום אירעו בעיקר אירועים שיש בהם להחמיר את חוסר האמון. על הקרקע הזו התרחשה פרשת יולי אדלשטיין בה שופטי בג"ץ התערבו, תחת ביקורת ציבורית נוקבת, בניהול לוח הזמנים של הכנסת. היועמ"ש מינה את עצמו לפרקליט המדינה, תוך זליגות אין סופיות של רמזים מבהילים מן הקלטות האסורות לפרסום שמחזיקים אנשי התקשורת בועז גולן ואיילה חסון מפרשת מנדלבליט, אשכנזי והרפז. בל נשכח את שרשרת ניגודי העניינים שחשף קלמן ליבסקינד במעריב, על נשיאת העליון אסתר חיות ושופטים נוספים. גם הסקר שפרסם עיתון ישראל היום במאי 20, אשר בוצע על ידי "מאגר מוחות" ומצא כי- 40% מן הישראלים לא מאמינים לשופטי בג"ץ, 43% לא מאמינים למשטרה ו-47% לא מאמינים ליועמ"ש, לא הפתיע אף אחד.

ההידרדרות הזו אינה דבר שכדאי להקל בה ראש, שכן היא עלולה ליצור אנרכיה חברתית ואפילו לסכן את קיומה של המדינה, לא פחות. אמון הציבור במערכת המשפט הוא קריטי לתפקודה של חברה, לא מפני הצורך של השופטים באמון, אלא כי קיימת סכנה שפחות ופחות אזרחים יכבדו את צווי בית המשפט מתוך אותו חוסר אמון. כאן נכנסת לתמונה מערכת אכיפת החוק כמובן, אבל גם האמון בה נמצא בשפל המדרגה.

לתוך היחסים העכורים הללו שבין האזרח למערכת המשפט ואכיפת החוק, יזלוג מעתה המרכיב הדרמטי והייצרי ביותר מכולם- משפט הראווה של נתניהו. כלומר הקרע ומשבר האמון רק יחמירו, רק ידחפו את הרכבת מהר יותר במדרון. ולכן זה הזמן שצמרת מערכת המשפט תיקח אחריות ותעצור לחשבון נפש. במדינה מתוקנת היה טבעי לצפות כי נושאי משרה ציבורית שמעל ראשם מרחפת עננה כבדה כל כך של חשדות בשחיתות יישאו באחריות ויתפטרו מיוזמתם. אחרי הכל, טובת העם עולה על טובת משרת הציבור הבלתי נבחר. מאידך… אולי במקום לחכות לנס, עדיף שאנחנו, העם, נחתור בעצמנו לתיקון. ונדרוש מנבחרי הציבור שמשרתים בכנסת לבצע. ואלו הם חמשת הצעדים הראשונים להצלת הדמוקרטיה הישראלית ולאיחוי הקרע שבין העם למערכת המשפט:

• חקיקת חוק יסוד הפרדת רשויות – במטרה להסדיר את התנהלות הרשויות באופן ברור, ולשם מניעת יצירה של ממשלת-על משפטית הגוברת על המחוקק.
• שינוי שיטת בחירת השופטים, מתוך הבנה שריפוי אמיתי של המערכת חייב להתחיל בגיוון שופטי בג"ץ.
• הקמת גוף ביקורת עצמאי לפרקליטות, שכן לא ייתכן שמערכת עוצמתית מאין כמותה תפעל ללא פיקוח.
• פיצול תפקיד היועמ"ש, מתוך הבנה שלא ייתכן כי תחת ידיו של אדם אחד יכונסו סמכויות רבות כל כך.
• הקמת ועדת בדיקה להתנהלות חקירות נתניהו, מתוך הבנה שמדובר בצעד שיש בכוחו להציל את אמון הציבור במערכת המשפט, ומכיוון שמדובר במקרה בוחן שחשיפתו לאור השמש תטהר את המערכת כולה.

אמון הציבור במערכת המשפט נמצא כיום בשפל חסר תקדים. סקר שהתפרסם באתר גלובס והוכן על ידי מכון שילוב בנובמבר 2019 הראה כי שליש מהציבור לא מאמין לפרקליטות המדינה, לבתי המשפט או למשטרה, וכן ש־45% מהציבור חושבים שמתקיימת אכיפה בררנית נגד האזרח. סקר שבוצע על ידי הפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה הראה כי בשנתיים האחרונות צנח האמון במערכת המשפט לשפל היסטורי.

לאור נתונים אלו, קשה להתפלא כי סקר של 'פאנל פרויקט המדגם' אשר פורסם בדצמבר אותה שנה הראה שרוב הציבור תומך בהקמת ועדת בדיקה על התנהלות חקירות נתניהו, ובהקמת גוף בדיקה עצמאי על התנהלות פרקליטות המדינה.

אין פלא שזהו היחס החברתי־ציבורי כלפי מערכת המשפט ואכיפת החוק בישראל. התנהלותה של מערכת זו בדור האחרון, מאז ההפיכה השיפוטית שהוביל השופט אהרון ברק וחבריו לאקטיביזם השיפוטי, התעלמה לעיתים רבות מאוד מן החוק המפורש, שנחקק על ידי נבחרי העם באופן דמוקרטי – זאת במטרה ברורה, להעביר את כובד המשקל מן הרשות המחוקקת והמבצעת אל השופטת, בכל הנוגע לניהול מדינה. מדובר בסכנה אמיתית לדמוקרטיה.

אם לא די בכך, רבים בציבור הישראלי חושדים ובצדק כי מגמה זו נוצרה מתוך התרחקות האליטה בארץ מן הרעיון הציוני. לכן ההחלטות השיפוטיות מערפלות, שלא באופן מקרי, את זהותה היהודית של מדינת ישראל.

לאור זאת, כדי להפקיע מידי הפקידות המשפטנית סמכויות שנטלה לעצמה באופן בלתי חוקי, הציבור הישראלי חייב לקחת חלק בקריאה לאיזון מערכתי במדינה ולדרוש את החזרת הגה ניהול המדינה לידי נבחריו הדמוקרטיים הלגיטימיים. במטרה לעודד את הציבור לעשות כן, פרסמה תנועת אם תרצו עצומה ציבורית המעלה חמש דרישות:

הקמת ועדת בדיקה להתנהלות חקירות נתניהו, מתוך הבנה שמדובר בצעד מיידי שיש בכוחו להציל את אמון הציבור במערכת המשפט, ומכיוון שמדובר במקרה בוחן שחשיפתו לאור השמש תטהר את המערכת.

שינוי שיטת בחירת השופטים, מתוך הבנה שריפוי אמיתי של המערכת חייב להתחיל בכך שהרכב בג"ץ ישקף את הלך הרוח בציבוריות הישראלית.

הקמת גוף ביקורת עצמאי לפרקליטות, שכן לא ייתכן שמערכת חשובה ועוצמתית מאין כמותה תפעל ללא שום פיקוח ציבורי בעל סמכויות של בקרה ואכיפה.

פיצול תפקיד היועמ"ש, מתוך הבנה שלא ייתכן כי תחת ידיו של אדם אחד יכונסו סמכויות רבות כל כך, שאף מכילות ניגוד עניינים מובנה.

חקיקת חוק יסוד הפרדת רשויות – במטרה להגדיר את סמכויות בג"ץ כך שיחזור לממדיו הטבעיים כפי שהיו עד תחילת שנות ה־80, תקופה שבה אמון הציבור בבג"ץ הגיע לכ־95%. על מנת להסדיר את התנהלות הרשויות באופן ברור, ולשם מניעת הפיכה שיפוטית נוספת, חייב המחוקק להגן על כלל הרשויות במדינת ישראל.

למעוניינים להרחיב, מומלץ לקרוא את הספרון "מדינה בשלטון הבג"ץ".

חייבים לאסור על מעודדי השתמטות מלהתמודד לבחירות לכנסת

למרות שעידוד להשתמטות משירות צבאי היא עבירה שעונשה הוא עד חמש שנות מאסר,"אלוף" עידוד המשתמטים הוא ח"כ עופר כסיף מחד"ש אשר עובר על 4 קטגוריות הבדיקה כמו שיבוח משתמטים, השתתפות באירוע של משתמטים, פגישה עימם וקריאה להשתמטות. כסיף אף הגדילת לעשות והשתמט בעצמו משירות צבאי.