סמיר קונטאר, בכיר במועצה הלבנונית לשלום הילד, השלים תואר ראשון והחל בלימודי תואר שני בעת שהותו בקייטנת השב"ס עד ששוחרר לפני כשנתיים. אלפי חבריו, רוצחי המונים, ממשיכים גם היום ליהנות מטלוויזיה בלוויין, לימודים להשכלה גבוהה, מגוון לחמים בהזמנה אישית וביקורים שבועיים, שעה שגלעד שליט נרקב במרתפים כבר ארבע שנים. 

ד"ר ניב גורדון ועוד מאות אקדמאים ישראלים ממשיכים לקבל משכורות מנופחות על חשבון משלם המיסים, בשעה שאת עיקר מרצם הם משקיעים בפעילות פוליטית רדיקלית שמטרתה להוביל ללחצים בינלאומיים ואף לחרם בינלאומי כנגד ישראל. כאשר שר החינוך גדעון סער מתבטא בנושא ואומר כי לא ניתן לקבל מציאות שבה מרצים ישראלים קוראים להחרמת ישראל, הוא מוקע על ידי עיתון "הארץ" כמק'רתיסט המבקש לפגוע ב"חופש האקדמי", עגל הזהב החדש של חוגי האוליגרכיה הישראלית.

בכירת איגוד השיט התורכי, חברת הכנסת חנין זועבי, ממשיכה גם היא להסית נגד ישראל שעה שאלו המבקשים להפסיק את זכאותה לעיתונים יומיים מכונים ציידי מכשפות, ועוד ועוד.  

בכל פעם שנושא דומה עולה על סדר היום הציבורי, נזעקים אבירי הנאורות וזכויות האדם וקופצים כנשוכי נחש בעודם צווחים ח"י פעמים את המילים "מק'רתיזם", "פשיזם" ו"סטליניזם" כלפי אלו המבקשים להכניס קורטוב של הגיון וחוש מוסרי לשיח הציבורי.

האם דמוקרטיה משמעה אנרכיה?

טועה מי שיראה בדוגמאות שציינתי אי אלו עיוותים מקריים או מחירים מוזרים שעלינו לשלם אם ברצוננו לחיות במשטר דמוקרטי. השיח הציבורי כפי שהוא משתקף בשנים האחרונות מציב בפנינו שני מחנות ברורים:

מצד אחד ישנו המחנה השפוי המונה את רובו המכריע של הציבור הישראלי. מחנה המבסס את השקפת עולמו על השכל הישר, ועל הרצון לראות כמה שיותר חפיפה בין מדיניות הממשלה, הכנסת ומערכת המשפט לבין הצדק, יצר החיים והחוש המוסרי. מחנה שקורא לאלו  הרואים בתשלום פנסיה למרגלים נמלטים ביטוי לערכים דמוקרטיים, לרדת מפסגותיו דלילות החמצן של מגדל השן ולשאוף מעט אוויר צח.

מן הצד השני ניצב המחנה המדבר בשם עקרונות וזכויות נעלים, בעודו מצדיק כל עוול ומעשה נבלה אנטי-ישראליים. אנשי רוח, עיתונאים, משפטנים בדימוס ועסקנים קטנים בארגונים עוינים, שרואים בכל ביטוי של לאומיות וציונות תופעה שלילית שיש לעקור מהשורש. בעודם מנופפים בדגל זכויות האדם, ונושאים לשווא את שמה של הדמוקרטיה, מנסים אותם גורמי שוליים לשכנע אותנו כי דמוקרטיה משמעה אנרכיה וכי שלטון החוק משמעו ניצחון הרוע.

היועצת המשפטית לשעבר של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין, כמו רבים אחרים שנופלים קורבן ליחסיות מוסרית, אינה האשמה בסיפור הזה. היא הקורבן של שיח חלול המבקש להציג את הדמוקרטיה כשיטת משטר חסרת הגיון, המתבססת על טכנוקרטיה יבשה השוללת כל חוש מוסרי. שיח, שבאופן אבסורדי, הוא הוא הסכנה האמיתית לדמוקרטיה.