המרצים שהיו חלק מיוזמת סתימת הפיות היו בודדים. אלא שאת התמיכה העיקרית הם קיבלו מעיתון "הארץ", שפרסם מאמר מערכת הקורא למנוע את העסקתה של שרביט-ברוך. הפרשה השלישית התרחשה לאחרונה, כאשר ד"ר ירוחם לויט, מרצה מאוניברסיטת בן גוריון, הביע במסגרת דיון בכיתה את הדעה שהזהות המינית של ילדים עלולה להיות מושפעת מזוג הורים חד-מיני.

לא חשוב אם העמדה הזו נכונה. מה שחשוב הוא שזו עמדה שאינה מקובלת על משטרת המחשבות, שכבר פעלה נגד ד"ר בוקעי ונגד שרביט-ברוך. והנה, לאחר הליך משמעתי פוטר ד"ר לויט מהאוניברסיטה.

כך שהשאלה האמיתית היא: האם השתגענו? הרי האקדמיה הישראלית עמוסה במרצים בעלי דעות מבחילות. זכותם לומר את דברם, בשם חופש הביטוי האקדמי. זה הרי רק עניין של זמן שמרצים מסוימים יידרשו לפתוח את מסלול לימודי הנכבה. הם גם יזכו למימון מלא מקרנות שקשורות לאיראן או לסעודיה.

 עמדות חריגות הן מפתח לקידום

אבל זה בסדר מותר להם. כך למשל, שישה מתוך 11 חברי הסגל הקבוע במחלקה לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת בן גוריון חתומים על מכתב תמיכה בסרבנים. בראש המחלקה עומד ד"ר ניב גורדון, שגם קורא להחרמת ישראל. אסור לגעת בהם, אפילו שיש משהו מעורר חלחלה בכך שרוב המרצים הקבועים מצויים שמאלה ממרצ. זה לא חופש אקדמי. זו שטיפת מוח אקדמית.

זה מעורר חשד שצריך להיות בעל עמדה מסוימת כדי לזכות לקידום. זה מעורר חשש שצריך להשמיע עמדות חריגות כדי לזכות בקידום. האקדמיה זקוקה לחשיבה ביקורתית. אבל בחוגים מסוימים נדמה שמדובר באינדוקטרינציה, תוך רמיסת החופש האקדמי. והנה, מכל המרצים החריגים, מכל שלל ההתבטאויות, מצאה אוניברסיטת בן גוריון קורבן אחד ויחיד. אדם שטען בכיתה משהו על ילדים להורים הומואים.

כך שהמפתח מצוי עכשיו אצל שר החינוך. הוא לא יכול לשתוק. מתוקף תפקידו הוא גם יו"ר המועצה להשכלה גבוהה. זה בתחום אחריותו. משום שאם הוא ישתוק, האקדמיה הישראלית תקבל אישור להפוך לחממה של שטיפת מוח. בשם החופש האקדמי תימשך החתירה האנטי-ישראלית.

בשם העצמאות האקדמית יפוטרו מרצים שחורגים מהקו. מרצים צעירים כבר התלוננו בפני הח"מ שאין להם סיכוי לקבל משרה משום שהם אינם חלק מהמקהלה. הפיטורים של ד"ר לויט מוכיחים שהמקרתיזם כבר כאן. הוא פועל בחסות "החופש האקדמי".