הממשלה מסיימת בימים אלה שנתיים לכהונתה ונראה כי האכזבה הציבורית ממנה ומהפוליטיקה הישראלית מגיעה לשיא. את האשמה נהוג לתלות בראש הממשלה, אך בפועל מקור השיתוק עמוק בהרבה ממאפייני אישיותו של אהוד אולמרט.

בשנים האחרונות התפכח הציבור משני חלומות שהיוו אידיאולוגיות-על: הסכם אוסלו הוביל להתנפצות חלום ארץ ישראל השלמה, וכישלון אוסלו הוביל להתנפצות חלום השלום. רובו המכריע של הציבור כיום אינו רואה עוד כאופציה ריאלית אף אחת מאידיאולוגיות העל הללו.

למרבית הציבור ברור שחזון ארץ ישראל השלמה של הימין אינו רלוונטי, שכן הוא מסוכן לציונות בשל התעלמותו מהבעיה הדמוגרפית. מצד שני, הציבור מבין כי חלום השמאל לנסיגה לקווי 67' מסכן את הציונות, גם מסיבות ביטחוניות וגם מסיבות לאומיות. לכל בר-דעת ברור כי נסיגה כזו תותיר את ישראל עם גבולות שאינם ניתנים להגנה, ותהפוך את רוב תושבי המדינה לברווזים במטווח. מלבד הסכנה הביטחונית החמורה, הציבור נוכח
שוויתור על כל שטחי יהודה ושומרון יוביל לפגיעה אנושה באתוס הציוני.
שנתיים אחרי ניצחון קדימה בבחירות, ברור כי הקמתה התבססה על ניתוח נכון של המציאות הפוליטית בישראל, אך למרבה הצער, מחוללי המפץ הפוליטי היו חסרי כל ערך רעיוני ואידיאולוגי משל עצמם. ראובן אדלר, אייל ארד, אריאל שרון, אהוד אולמרט וחיים רמון זיהו היטב את קריסתן של האידיאולוגיות המסורתיות של הימין והשמאל, אבל במקום להציב בפני הציבור אלטרנטיבה אידיאולוגית אמיתית, בחרו ליח"צן לנו נבחרת כוכבים ריקה מתוכן, שמטרתה היחידה היא כיבוש השלטון.

בכך, פספסה קדימה הזדמנות היסטורית להקים בישראל ציר אידיאולוגי חדש, שנותן מענה לאתגרים העכשוויים העומדים בפני הציונות.

הימין והשמאל טומנים ראשם בחול

הפתרון היחיד לשיתוק שאוחז כעת במדינת ישראל ובממשלתה הוא יצירה של ציר אידיאולוגי חדש, שיסחוף אחריו את המערכת הפוליטית. אם עד עתה נע השיח הציבורי בישראל בין שני קטבים, מועצת יש"ע ושלום עכשיו, יש להציב בפני הציבור והמערכת הפוליטית ציר רעיוני ציוני חדש. ציר אידיאולוגי שמטרתו תהיה לתת מענה לקריסת שתי האידיאולוגיות המסורתיות, תוך שהוא לוקח בחשבון גם את אילוצי הדמוגרפיה וגם את אילוצי הגיאוגרפיה.

במקום המאבק בין הקוטב הימני והשמאלי, שבמרכזו ניצב מרכז חסר מהות כמו קדימה, יש לגבש קוטב שלישי שימוקם במרכז הפוליטי, אך יהיה בעל תוכן משל עצמו. כיום מוצדקת הנסיגה מיהודה ושומרון בבעיה הדמוגרפית, וההתנגדות לנסיגה מוצדקת מנימוקים ביטחוניים וציוניים. למרבה הצער, גם הימין וגם השמאל טומנים את ראשם בחול, לא משלבים בין הגורמים השונים ומתעלמים מאינטרסים חיוניים.

הציר האידיאולוגי החדש צריך להביא לביטוי את האינטרסים הביטחוניים ההכרחיים, את הבעיה הדמוגרפית, את חשיבותם הלאומית וההיסטורית של חבלי מולדת, את לכידות הציבור היהודי, את צביונה היהודי-דמוקרטי של המדינה ועוד. האסטרטגיה הציונית החדשה צריכה לקבוע אילו אזורים הינם חיוניים מבחינה ביטחונית או היסטורית, ואין לוותר עליהם בכל מחיר, ואילו אזורים הם בעלי חשיבות פחותה.

היום ברור יותר מתמיד: דרוש מרכז חדש, בעל אידיאולוגיה ציונית ברורה ועקבית. מרכז שלא יברח מהאידיאולוגיה אלא להפך, ייצור אותה.

הכותב הוא מראשי תנועת "אם תרצו, מחזירים את הציונות למרכז"

מעריב, 13.4.2008